מצווה מהתורה שלא לאכול שרצים, שנאמר: "אַל תְּשַׁקְּצוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הַשֹּׁרֵץ, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם וְנִטְמֵתֶם בָּם. כִּי אֲנִי ה' אֱלוֹהֵיכֶם וְהִתְקַדִּשְׁתֶּם וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי, וְלֹא תְטַמְּאוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּכָל הַשֶּׁרֶץ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא, מג-מד). שלושה סוגי שרצים ישנם: שרצים שגדלים במים, כדוגמת צפרדע, חסילון (שרימפס), סרטנים (לובסטר) ותולעים קטנות; שרצים שזוחלים על הארץ, כמו צב, לטאה, מרבה רגליים, תולעים וחרקים; ושרצים מעופפים, כדוגמת זבובים, יתושים, צרעות, ודבורים. גם אכילת שרץ זעיר אסורה מהתורה. כאשר רואים פרי שיש בו ריקבון וכדומה, יש לבדוק אם יש בפרי תולעים. בעבר היה מצוי ששורצים בקטניות ובקמח תולעים, ולכן היה צריך לבדוק ולנפות אותם. אולם בקטניות ובקמח הארוזים על ידי חברות אמינות ונמכרים בחנויות נקיות, אין חשש כזה, ולכן אין חובה לבוררם או לנפותם. נכון לשמור את הקטניות והקמח במקום קר ויבש, כדי שלא יתפתחו בהם שרצים.
בירקות עלים, כדוגמת חסה, כרובית, ברוקולי, פטרוזיליה ושמיר, מצויים שרצים זעירים שצבעם דומה לצבע העלים, ולכן יש לשטוף את הירקות כדי להסירם. נכון להשרות תחילה את ירקות העלים למשך כמה דקות במים עם מלח או חומץ או סבון או חומר אחר שממוסס את הדבק שברגלי השרצים, ועל ידי כך השטיפה במים תסיר ביתר קלות את השרצים הדבוקים לעלים יחד עם שיירי הריסוס והזיהומים שעליהם. יש מחמירים בחשש לשרצים הזעירים הללו, ולשיטתם קשה לסמוך על ההשריה והשטיפה שתסיר את כולם, ועל כן הם צורכים ירקות עלים שמגודלים באופן מיוחד שאינו מאפשר לשרצים הזעירים להתפתח בהם. בכשרות רגילה סומכים בדרך כלל על הדעה העיקרית, ובכשרות מהודרת נוהגים כדעת המחמירים.
גם תולעים ששרצו במים ונדבקו לדג – אסורות, ויש דגים שהדבר מצוי בהם, ולכן צריך לקנותם עם השגחת כשרות מתולעים. ואם לא, יש לזרוק את קרביהם הפנימיים, לקלף את עורם, ולזרוק את אזור הראש או לנקות היטב את אזור הפה והזימים שבהם התולעים מצויות.
