גיד הַנָּשֶׁה הוא הגיד הגדול שדרכו עוברים רוב העצבים של הרגל (עצב השת). תחילתו בחוט השדרה וסיומו בסוף הרגל, והתורה אסרה לאכול את החלק שעל כַּף הַיָּרֵךְ בשתי הרגליים האחוריות של מיני בהמה וחיה. בנוסף לגיד הנשה האסור מהתורה, ההסתעפויות שלו והשומנים הסמוכים אליו אסורים מדברי חכמים או מחמת המנהג. הוצאת כל החלקים האסורים היא מלאכה מורכבת שמצריכה לימוד, ואת זאת עושים העוסקים בהכשרת הבשר.
איסור זה נקבע כזֶכֵר למאבקו של יעקב אבינו במלאך בעת שחזר לארץ, מאבק שבו פגע המלאך בגיד הנשה שלו (בראשית לב, כג-לב). אמרו חכמים שגיד זה מבטא את המעבר מהרעיונות והרצונות הטובים אל איברי המין והרגליים שמבטאים את התאוות והמעשה. והמלאך שנאבק ביעקב היה שָֹרוֹ של עֵשַֹיו, שייצג את העמדה הכופרת ביכולת לתקן את העולם ולחיות על פי הערכים האלוהיים, ולכן פגע בגיד הנשה כדי לגרום לו ללכת על פי תאוותיו. אולם יעקב אבינו הצליח להתחזק כנגדו כל הלילה עד שעלה השחר והמלאך נכנע לו. ויש בכך רמז לעמידתם של ישראל באמונה במשך כל הגלות עד שיזרח אור גאולתם ויאיר ויתקן את העולם כולו.
