במערכות הכשרות מקובל להעניק שתי רמות של תעודות: כשרות רגילה, וכשרות מהדרין. ההבדל ביניהן בשני תחומים: א) בכשרות רגילה הולכים לפי כללי ההלכה, ואילו בכשרות מהדרין מתחשבים בדעות המחמירים, מעבר למה שכללי ההלכה מחייבים. ב) רמת הפיקוח: בכשרות רגילה נוהגים על פי כללי ההלכה המקובלים, וסומכים על בעל העסק שיעמוד בנהלי הכשרות שנקבעו עמו, והמשגיח פוקד את העסק לפרקים, כדי לבדוק שהוא אכן מתנהל כמסוכם. אם ימצא שרימו, ישלול את הכשרות, אבל כל זמן שלא מצא בעיה משמעותית, ממשיכים לסמוך על בעל העסק. לעומת זאת בכשרות מהדרין סומכים פחות על בעל העסק, ובדרך כלל דורשים שיהיה במקום משגיח צמוד שילווה את כל מלאכת הכנת המזון, ועל כל הפרה קלה של ההוראות יכולים לשלול את תעודת הכשרות. החובה לפי ההלכה להקפיד על כשרות רגילה, והרוצים להדר מעדיפים כשרות מהודרת. כאשר מדובר במסעדות בשריות, החששות גדולים יותר, ולכן יותר מומלץ להקפיד על כשרות מהודרת.
גופי כשרות רבים ישנם, והצרכן הרגיל אינו יכול לדעת מי אמין יותר ומי פחות, אולם כיוון שכמעט כולם אמינים ברמה הבסיסית, ניתן לסמוך על כולם. ואף שלעיתים רחוקות מתברר שהיו רמאים שמכרו מזון לא כשר, כיוון שמדובר במיעוט זעיר, על פי כללי ההלכה אין לחשוש לו, וניתן לסמוך על כל תעודת כשרות שניתנה על ידי רב מוסמך או גוף כשרות. הרוצה להדר, יברר את רמות הכשרות של הגופים השונים אצל רב.
