- םוקמל םדא ןיב - םוקמל םדא ןיב - םוקמל םדא ןיב

המינים המותרים והאסורים

< 1 דק'

האזן למושג:

לארבעה סוגים חילקה התורה את בעלי החיים: א) בהמות וחיות (יונקים). ב) דגים. ג) עופות. ד) שרצים (ובכללם חגבים). בכל הסוגים הללו יש מינים שכשרים לאכילה ונקראים טהורים, ויש מינים שאסורים באכילה ונקראים טמאים.

בהמות וחיות (יונקים): למינים הכשרים יש שני סימנים של אוכלי עשב שאינם טורפים. האחד: 'מַעֲלֵי גֵרָה', כלומר יש להם מערכת עיכול מיוחדת שנועדה לעיכול עשבים. השני: 'מפריסי פרסה שסועה', אין ברגליהם טפרים לנעוץ בטרף ובמקום זאת רגלם שסועה ויש עליה מעטה פרסה. המינים הטהורים הידועים: שור, כבש, עז, צבי ואיַיל. מנגד, רוב היונקים הם טמאים, ובכללם: חזיר, סוס, חמור, גמל, שפן, ארנבת, כלב, אריה, נמר, דוב ופיל.

עופות: אף שנתנו חכמים סימנים מסוימים למינים הטהורים, כיוון שהם סימנים שאינם מובהקים, למעשה סומכים על המסורת. בין העופות הכשרים: תרנגול, תרנגול הודו, אווז בית, ברווז בית, ברבור מצוי ויונים. בין הטמאים: נשר, נץ, יען, ינשוף, חסידה ודוכיפת.

דגים: סימני הדגים הטהורים – סנפיר וקשקשים. הסנפיר בצידֵי הדג מסייע לו לשוט ולנווט. הקשקשים הם ציפוי שגדל על עור הדג ומשמש לו כמגן נוסף.

שרצים: כפי שלמדנו, אסור לאכול שרצים (לעיל סעיף ז), אמנם יש מין שרצים אחד שנקרא חגב, שתכונתו העיקרית שהוא מנתר על הארץ, וממנו יש מינים טהורים שכשרים לאכילה, והם הארבה שלעיתים מתרבה ונודד בלהקות ענקיות, וסימניו נשמרו במסורת אצל עולי תימן ומרוקו.