גם כאשר אין סיכוי שהתוכחה תתקבל על ליבו של החוטא, יש צורך לבטא מחאה כנגד מעשיו הרעים. מפני שאף אם עכשיו מחאתו לא תתקבל, יש לה השפעה לטווח ארוך, אולי על זה שחוטא, ולכל הפחות על אחרים ששמעו את מחאתו במישרין או בעקיפין. לפיכך, הרואה שעושקים אדם או משפילים אותו, גם כשאין סיכוי שדבריו יישמעו, מצווה שימחה ביד עושה העוולה. אמנם מעבר למחאה אין להוכיחו יותר, וכפי שאמרו חכמים: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצווה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע".
