מצווה להיזהר בכבודם של אנשים שעברו משברים, אסונות ומכאובים, כגון יתומים ואלמנות, נכים, חולים, ומשפחות שכולות, ולהתייחס אליהם במירב הרגישות והידידות, ולסייע להם בעצה ובמציאת עבודה, ובכל מה שנצרך כדי להיטיב את מצבם ולשמח את לבבם. קל וחומר שצריך להיזהר מאוד שלא לנצל את מצוקתם כדי לעושקם. שנאמר: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ, כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם. כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן… כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי, שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ. וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב, וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים" (שמות כב, כ-כג).
