אסור לגנוב דעתו של אדם, כגון להחניף לו בדברי שבח מזויפים כדי להשיג ממנו טובות הנאה, או להציג את עצמו בפניו כאוהבו ומאחורי גבו להתנכר לו. כמו כן, אדם שמצדיק את חברו שמתלונן על מעסיקו או עמיתו, בעוד שהוא יודע שתלונותיו אינן מוצדקות, עובר על איסור 'גניבת דעת'. במקום לסייע לחברו לראות את המציאות נכוחה, הוא גונב את דעתו כדי למצוא חן בעיניו. גם מוכרת בגדים שמשבחת את הבגד שהקונה מודדת, בעוד שהיא יודעת שהבגד אינו הולם אותה, גונבת את דעתה. גם מי שמזמין את חברו לסעוד אצלו, תוך תקווה שהחבר יסרב – גונב את דעתו.
