הבדלה

כשם שמצווה לזכור את השבת בכניסתה בקידוש, כך מצווה להזכיר את קדושתה בצאתה בהבדלה על כוס יין, שבה מבטאים בדיבור את ההבדל שבין קדושת השבת לימות החול. כדי שלא ישכחו להבדיל, תיקנו חכמים, שלא לעשות מלאכה ולא לאכול ולשתות לפני הבדלה. הרוצה לעשות מלאכה לפני ההבדלה, יאמר: "ברוך המבדיל בין קודש לחול", אבל עדיין יהיה אסור לו לאכול ולשתות עד שיבדיל על הכוס. 

יש נוהגים לומר את ההבדלה בישיבה ויש בעמידה. נוהגים לומר תחילה פסוקים של ברכה לסימן טוב לקראת השבוע הקרוב, ואחר כך מברכים ארבע ברכות: א) "בורא פרי הגפן" על היין, ב) "בורא מיני בשמים" על הבשמים, ג) "בורא מאורי האש" על הנר, ד) ברכת "המבדיל בין קודש לחול".

מצווה מן המובחר להבדיל על יין. אמנם אפשר להבדיל גם על 'חָמַר מְדִינָה', היינו משקה חשוב שיש בו אלכוהול ורגילים בשתייתו באותו מקום, כדוגמת בירה, וודקה, ויסקי וערק. אם אין משקה עם אלכוהול, אפשר להבדיל על קפה. המבדיל צריך לשתות את רוב היין או המשקה שבכוס שמכילה לכל הפחות 75 מ"ל. השומעים צריכים להמתין בשתיקה עד שהמבדיל יסיים לשתות את רוב הכוס. 

מברכים על בשמים במוצאי שבת, מפני שבצאת השבת - הנשמה היתרה מסתלקת, והנפש דואבת, וכדי להשיב את רוחה מריחים בשמים, שאמרו חכמים שהנשמה נהנית מהם. כל שומעי ההבדלה צריכים להריח מהבשמים, לפיכך המבדיל ימתין עד שכולם יריחו מהבשמים, ואחר כך ימשיך לברך על הנר. מי שאינו מסוגל להריח - לא יברך את ברכת הבשמים.

מברכים על הנר במוצאי שבת, זכר לכך שבמוצאי שבת נתן ה' דעה באדם הראשון, והקיש שתי אבנים זו בזו ויצאה האש. לכתחילה מברכים על אבוקה, כלומר נר עם כמה פתילות, שאורה רב. כל שומעי ההבדלה צריכים לראות את אור הנר כך שאם היו במקום חשוך, היו יכולים להבחין לאורו בין שני מטבעות שונים, או בין האצבעות לציפורניים.