)
מצווה שיום השבת יהיה יום קדושה ומנוחה, לכן בנוסף לאיסור לעשות מלאכה נצטווינו גם לשבות ולנוח מענייני החול ולשמור על צביון השבת, שנאמר: "וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תִּשְׁבֹּת" (שמות כג, יב). למצווה זו שתי מטרות: א) לשמור על צביון השבת, ב) לעשות סייג כדי שלא ייכשלו באיסור מלאכה. לדוגמה, אסור בשבת לדון דין, לערוך נישואין או גירושין, להעניק הלוואה או להחזירה. הן מצד הפרת השביתה ופגיעה בצביון השבת, והן מפני החשש שהעיסוק בהם עלול לגרום לכתיבה.
מקח וממכר: אסור לקנות ולמכור בשבת, והפותח חנות ומוכר או קונה בשבת כדרך חול, גם אם נזהר שלא לעשות אחת מל"ט מלאכות, ביטל את מצוות השביתה מהתורה. אסור לדבר בענייני חול, כגון על חשבונות שיש מהם תועלת עסקית לאדם, או על מלאכות אסורות שהוא מתכוון לעשות לאחר השבת. אבל להרהר בכך מותר. ולצורך מצווה אף מותר לדבר, כגון על בניית בית כנסת ובית ספר ותפעולם.
נגינה: אסרו חכמים לנגן בכלי זמר בשבת, שמא תארע בו תקלה ויתקנו אותו, או שמא יצטרכו לכוונו (כמו בגיטרה). כמו כן אסור לשמוע מוזיקה או לצפות בסרט מכל מכשיר חשמלי, ואף אם הפעלת המכשיר תיעשה לפני כניסת השבת, הדבר אסור משום הפרת צביון השבת.
