)
שני שמות לחג בתורה, כנגד שתי משמעויותיו: חג המצות כנגד גילוי האמונה, כי ביציאת מצרים התגלתה הנהגתו של ה' בעולם באופן המוחשי ביותר, וזה ייעודה של המצה - להזכיר את האמונה. חג הפסח כנגד סגולת ישראל, שבכל המכות בלט ההבדל שבין ישראל למצרים, שהמצרים הוכו ובני ישראל ניצלו. וזה ייעודו של קורבן הפסח - להזכיר את סגולת ישראל, שבזכות קורבן הפסח, כאשר היכה ה' בבכורי מצרים, פָּסַח על בתי ישראל. שני היסודות הללו, אמונה וישראל, קשורים ותלויים זה בזה, שאין ישראל מתברכים בלא האמונה, ואין אמונת הייחוד מתגלה בעולם בלא ישראל.
חג הפסח נקרא בלשון חכמים גם חג החירות, מפני שביציאת מצרים יצאו ישראל לחירות בשני רבדים: חירות מהשעבוד הממשי למצרים, וחירות מהשעבוד לתרבות המצרית ששעבדה את האדם לתאוותיו. בזכות יציאת מצרים יכול היה עם ישראל לקבל את התורה, שעל ידי הדרכתה יכול האדם להשתחרר מהתאוות שמשעבדות אותו ולהיות בן חורין באמת.
