)
כיוון שפורים הוא רק יום אחד בשנה, ואי אפשר לשלוח משלוחי מנות ללא גבול, ולא ניתן להשתתף בסעודות עם כל הקרובים והחברים, נשאלת השאלה למי עדיף לשלוח מנות, למעגל הקרוב של החברים שניצבים תמיד לצידנו, או דווקא לרחוקים שהיחסים איתם לעיתים מתוחים. האם עדיף לשלוח שני משלוחים לחברים נבחרים או שמא עשרה משלוחים או עשרים או שלושים? וכן בסעודה, האם נקיים אותה עם בני משפחה מצד זה או מצד זה, ואולי עם חברים טובים, ואולי עם עולים חדשים. והאם לעשות סעודה בת עשרה משתתפים או בת חמישים משתתפים?
התשובה היא שכל הרעיונות טובים, וזה עניינו של יום הפורים, להעניק השראה לכל השנה. בפורים אמנם לא נספיק לשלוח מנות לכולם, אבל מתוך פורים נוכל להבין את היופי שבמשלוח המנות, כך שגם לאחר פורים, במשך השנה כולה, נשלח מנות נאות מהמטבח הביתי לחברים וידידים. לדוגמה, כשאופים חלות או מבשלים דבר משובח לשבת, אפשר להגדיל מעט את הכמות ולשלוח מאפה או מנה לחבר או חברה שעבר עליהם שבוע עמוס, או למי שיש יום הולדת, או למי שקיבל עבודה חדשה או למי שפוטר מעבודתו. כך נוכל להמשיך את קירוב הלבבות שמתגלה בשמחת הפורים לכל השנה. כך גם לגבי הסעודה. בפורים נוכל לסעוד רק עם מקצת מחברינו וקרובינו, אבל מתוך שמחת הסעודה נבין את ערך החברות והשמחה, ונשתדל יותר להשתתף במשך כל השנה בשמחתם של קרובינו וחברינו, כדוגמת חתונות, בריתות, ושאר מפגשי קרובים וחברים. כך גם לגבי מצוות מתנות לאביונים, שמתוכה נתחזק במשך כל השנה במתן מעשר כספים או חוֹמש. ומתוך מצוות קריאת המגילה כהלכתה, נתחזק במשך כל השנה בלימוד התורה ובהבנת הנהגת ה' בעולם.
