)
עשרת הימים שמראש השנה ועד יום הכיפורים הם הימים שבהם הקב"ה דן את עולמו, לפיכך, אף על פי שהתשובה יפה תמיד, בעשרת הימים שבין ראש השנה ויום הכיפורים היא יפה ומתקבלת יותר. עיקר התשובה שיכיר החוטא בחטאו ויתחרט ויתוודה עליו בפיו לפני ה', ויקבל על עצמו שלא יחטא בו עוד. בנוסף, השב בתשובה צריך להוסיף בלימוד התורה ועשיית חסד, כדי להוסיף אורה וברכה כנגד מה שפגם. במקרים של חטאים חמורים, ראוי להתייעץ עם רב על סדרי התשובה והתיקון.
נוהגים להרבות במתן צדקה בעשרת ימי תשובה, שנאמר: "וּצְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת" (משלי יא, ד). כמו כן נוהגים לקראת יום הכיפורים לתרום לעניים ולומדי תורה לעילוי נשמת ההורים ובני משפחה שנפטרו, מפני שגם למתים יש כפרה ביום הכיפורים כשנודבים צדקה בעבורם, שעל ידי כך השפעתם הטובה עוד נמשכת בעולם. לכן נקרא היום 'כיפורים', לשון רבים, שמכפר לחיים ולמתים.
ראוי לאדם לפשפש במעשיו בימים אלו, כדי לשוב ולתקן את אשר עיוות במשך השנה. לשם כך נוהגים ללמוד בספרי מוסר שמעוררים את האדם לתיקון המידות והמעשים, ועורכים חשבון נפש על ענייני לימוד התורה, החסד והצדקה. קוראים לשבת של עשרת ימי תשובה - 'שבת שובה' או 'שבת תשובה', ורב המקום דורש באותה שבת על ענייני התשובה.
אמרו חכמים: "עבירות שבין אדם למקום (הקב"ה) - יום הכפורים מכפר, עבירות שבין אדם לחברו - אין יום הכפורים מכפר עד שֶׁיְּרַצֶּה את חברו". לפיכך, אם פגע בחברו, יבקש ממנו סליחה, ויתאמץ להתפייס עם אלה שאינם ביחסים תקינים איתו. אם דיבר בגנות חברו וגרם לאנשים אחרים להתייחס אליו בזלזול או עוינות, ידבר בשבחו בפני אותם אנשים ששמעו ממנו את דברי הגנות, ויתחרט בפניהם על דיבוריו, כדי לבטל את השפעתם הרעה (לעיל ג, כח). ואם אינו מוצא את חברו לפייסו, יתחרט על חטאו ויקבל על עצמו שלא יחטא בזה עוד, ותשובתו זו תועיל לצמצם את חומרת החטא. הנמצא בסכסוך כספי עם חברו, אל יפסוק לעצמו היתר, מפני שאין אדם רואה חובה לעצמו, אלא ילך לרב, שיורה לו כיצד לנהוג.
כפרות: יש נוהגים לשחוט לקראת יום הכיפורים תרנגול ל'כפרות', ותורמים את בשר התרנגול לעניים, לצורך סעודת ערב יום הכיפורים. ויש מתנגדים למנהג זה בחריפות, כי אין יסודו בתורה אלא במנהגי הגויים. ויש נוהגים לפשר בין שתי הדעות, ולתת לעניים צדקה בשווי תרנגול.
