)
כפרת יום הכיפורים נעשית על ידי התענית שבה משתתפים כל ישראל, ושיאו של יום הכיפורים בעבודת הכהן הגדול בבית המקדש. בכל השנה לא נכנסו כהנים לקודש הקודשים, שבו היה ארון הברית (לעיל יט, ב). ורק ביום הקדוש בשנה, בשיאה של עבודת יום הכיפורים, היה הכהן הגדול לבדו נכנס לקודש הקודשים לכפר על ישראל. כיום שבית המקדש חרב, התפילות שאנו מתפללים בבתי הכנסת הן במקום הקורבנות, ובתפילת מוסף אנו אומרים את סדר עבודת הכהן הגדול, ויש בכך תחליף מסוים לעבודתו.
כשם שעיקר עבודת יום הכיפורים היתה בכניסת הכהן הגדול בשם כל ישראל לקודש הקודשים, כך את כל התפילות והווידויים של יום הכיפורים אנו אומרים בלשון רבים עבור כלל ישראל. מתוך הקדושה והכפרה הכללית של ישראל ביום הכיפורים, נמשכת רוח טהרה וכפרה לכל יחיד מישראל שיכול לדבוק בה' ובתורתו ביתר שאת, להשתחרר מטומאת חטאיו ולשוב בתשובה, ולתקן את עצמו בלא ייסורים.
אמנם כיוון שיסוד הכפרה הוא מאת ה' ועל פי רצונו, גם כאשר ישראל אינם חוזרים בתשובה, צום יום הכיפורים מגלה את הצד הפנימי הטוב שבהם, ועל ידי כך שורשי נשמותיהם מתנקים. אבל כיוון שהחטאים עוד נותרו במקומם, יש צורך בייסורים כדי לבטל את השפעתם, וזו תכלית הייסורים בעולם הזה ובעולם הבא.
