)
באהבתו הגדולה של הקב"ה לעמו ישראל, ייעד להם יום מיוחד בשנה שבו יכפר על חטאיהם, שנאמר: "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ" (ויקרא טז, ל). כפרה לשון חנינה, שבעקבות התשובה ה' מכסה על העוון וחונן את החוטא. אם לא היה קובע ה' יום כפרה וסליחה לישראל, העוונות היו עלולים להצטבר שנה אחר שנה, עד שמרוב אָשָׁם היו ישראל והעולם יכולים להתחייב כליה חס ושלום. על ידי יום הכיפורים, העוונות מתכפרים בשורשם, והעולם ממשיך להתקיים עד שיגיע לתיקונו וגאולתו. לכן, יחד עם הצער על החטאים, יש ביום הכיפורים גם שמחה, על הכפרה שנעשית בעולם העליון ובשורש נשמתנו.
יסוד כפרת יום הכיפורים בברית שכרת ה' עם ישראל להיות לו לעם סגולה, לקבל את תורתו, ולקיים את העולם ולתקנו לאור הדרכת התורה. ברית זו אינה תלויה במעשיהם של ישראל, אלא בנשמה המיוחדת שברא ה' לכלל ישראל, נשמה שנכספת בשורשה לתיקון עולם על ידי גילוי האור האלוהי. שנאמר: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלוֹהֶיךָ, בְּךָ בָּחַר ה' אֱלוֹהֶיךָ לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה" (דברים ז, ו). לכן גם אם יַרבו ישראל חטאים, הברית האלוהית לא תופר, שנאמר: "כִּי לֹא יִטֹּשׁ ה' אֶת עַמּוֹ בַּעֲבוּר שְׁמוֹ הַגָּדוֹל, כִּי הוֹאִיל ה' לַעֲשׂוֹת אֶתְכֶם לוֹ לְעָם" (שמואל א' יב, כב). אמנם הנהגת המשפט הצודקת אינה בטלה, ועל כל חטא ועוון שלא תוקן בתשובה יבוא עונש, ואם ישראל יַרבו חטאים, העונשים יהיו קשים מנשוא. אבל מכוח הברית שמתגלית ביום הכיפורים העונשים יזככו ויתקנו את ישראל, וכפי שנאמר: "וְהָעֹלָה עַל רוּחֲכֶם הָיוֹ לֹא תִהְיֶה, אֲשֶׁר אַתֶּם אֹמְרִים נִהְיֶה כַגּוֹיִם כְּמִשְׁפְּחוֹת הָאֲרָצוֹת לְשָׁרֵת עֵץ וָאָבֶן. חַי אָנִי נְאֻם אֲ-דֹנָי אֱלוֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִן הָאֲרָצוֹת אֲשֶׁר נְפוֹצֹתֶם בָּם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם בְּמָסֹרֶת הַבְּרִית" (יחזקאל כ, לב-לז).
ככל שישראל חוזרים יותר בתשובה ביום הכיפורים, כך הכפרה השורשית של כלל ישראל נמשכת יותר לכל יחיד ויחיד, וממילא יש פחות צורך בייסורים שימרקו את העוונות, והדרך לתיקון וגאולה מתקצרת ונעשית קלה יותר.
