)
יום טוב של שמיני עצרת נחשב מצד אחד כהמשך של חג הסוכות, ועל כן הוא נקרא 'שמיני'. מנגד, לכמה עניינים הוא נחשב חג בפני עצמו, והעיקרי שבהם, שאין יושבים בו בסוכה ואין נוטלים בו ארבעת המינים. לכן בקידוש של ליל שמיני עצרת מברכים 'שהחיינו' לכבוד החג החדש.
שם החג 'שמיני עצרת' מלשון 'עֲצָרָה', שביום זה מתאספים לעצרת סיכום ופרידה ממסלול החגים השנתי. המסלול נפתח בחג הפסח שבו יצאנו ממצרים, ממשיך לחג השבועות שבו קיבלנו את התורה, ולקראת סיום מגיע לימים הנוראים, ימי התשובה, ומסתיים בחג הסוכות, שבו אנו אוספים את כל הפירות הגשמיים והרוחניים של השנה ושמחים בהם, ומתוך כך מתפשטת שמחה וברכה לכל העולם. ביום שמיני עצרת, לקראת סיום הכל, אנחנו חוזרים ומתכנסים לעצרת פרידה. מבחינה זו ראוי לשמוח ביום 'שמיני עצרת' יותר, שבו נחתם סדר ההתעלות של החגים, ובו אנו זוכים לשיא הקִרבה והדבקות בה'. והשמחה בו כבר אינה תלויה במצווה מסוימת כאכילת מצה, ישיבה בסוכה או ארבעת המינים, אלא בעצם היותנו בניו ועמו של ה'. בעצרת פרידה חגיגית זו נתן לנו ה' את האפשרות לאצור ולנצור בנשמתנו לעד את כל האור והטוב שזכינו לקלוט במשך השנה שעברה.
אמרו חכמים: שבעים פרים שמקריבים בחג הסוכות הם כנגד שבעים אומות, ואילו פר יחידי שמקריבים בשמיני עצרת הוא כנגד אומה יחידה - עם ישראל. משל למלך שהזמין אורחים, וכל בני ההיכל (ישראל) השתדלו לארחם. לאחר מכן אמר המלך לבני היכלו, עד כאן אני ואתם השתדלנו למען כל האורחים, מכאן והלאה אני ואתם נשמח יום אחד לבדנו.
