)
בעת הנישואין, האיש והאשה מתחייבים להתאחד באהבה ובשמחה. אהבה זו כוללת כמובן אחריות הדדית לדאוג לכל מחסורם, שכן אם הם אוהבים באמת, הם רוצים שלא יחסר לבן או לבת זוגם: מזון, בגדים, דיור, רהיטים, תרופות וטיפול רפואי בעת שהם חולים. תיקנו חכמים שבעת הנישואין ייתן האיש לכלתו שטר כתובה, שבו יתחייב לפרנס אותה ולדאוג לכל צרכיה, כפי הרמה המקובלת במקומם. ואם יגרש אותה, ישלם לה לכל הפחות מאתיים זוז, סכום המספיק לקיום במשך שנה. ואם הכלה אלמנה או גרושה - לפחות מאה זוז. בדרך כלל כתבו בכתובה סכומים גבוהים יותר, תוך התחשבות בעושרו של האיש ומעמדה של האשה ורצונם המשותף. כאשר האשה התחתנה כשברשותה נכסים, אף הם חושבו ונכתבו בכתובה, כך שאם יתגרשו, יחזיר לה אותם, בדרך כלל עם תוספת מסוימת. ואם ימות לפניה, תקבל את כל דמי כתובתה מירושתו.
התחייבות הפרנסה, וממילא ה'כתובה', הוטלה על האיש, מפני שעד לתקופה המודרנית, הפרנסה שהיתה כרוכה בעבודה גופנית קשה היתה בידי הגברים. בנוסף, עבודות הבית והטיפול בילדים, שהיו בתחום אחריות האשה, ארכו שעות רבות, שכן הכל נעשה בידיים, כולל הבאת מים, הכנת לחם ומאכלים, תפירת בגדים וסריגתם. לכן היה צורך להטיל על האיש את חובת פרנסת האשה והמשפחה.
תמורת התחייבות האיש לדאוג לכל מחסורה של אשתו, האשה התחייבה לדאוג לכל צורכי הבית והטיפול בילדים, כמו כן התחייבה שכל כסף שתרוויח וכן הנכסים שתביא עימה מבית הוריה, יהיו ברשות בעלה. כיוון שמגמת הסכם הממון שבכתובה לטובת האשה, אם רצתה האשה, יכלה לבטלו, על פי הכלל: "איני ניזונת ואיני עושה". כלומר אינך חייב לדאוג למחסורי, ומנגד, כל הנכסים שהיו לי יישארו ברשותי וכל מה שארוויח - יהיה שלי. כמו כן, אם שני בני הזוג מסכימים, הם יכולים לערוך הסכם שבו האשה תתחייב לפרנס את האיש, כי כל תנאי שיעשו בענייני ממון - קיים ומחייב. אולם אם עשו הסכם שפוטר אחד מהם מחובת מצוות 'עונה' בזמנים הקבועים בלא שבכל פעם יקבל לכך הסכמה מלאה של זולתו, הנישואין בטלים, שמצוות 'עונה' היא יסוד הנישואין.
אלו הכללים העקרוניים, ומהם מסתעפים דינים רבים, וכולם נועדו להסדיר את החיים בין בני הזוג במקרים של וויכוחים. אמנם בדרך כלל לא היו וויכוחים, והבעל ניהל את עסקי המשפחה תוך שיתוף אשתו בהחלטותיו, וככל שהבינה יותר בעסקים, כך גדלה השפעתה, עד מצבים שבהם האשה ניהלה את עסקי המשפחה. בקהילות רבות כתבו במפורש שטר תנאים, שבו בני הזוג התחייבו לנהל את עסקיהם בשותפות ושקיפות מלאה. כיום, גם אם לא כתבו זאת במפורש, כך יש לנהוג.
