)
ממלאים כוס יין, כדי לבטא את השמחה שבנישואין, שפורצת גבולות ומגלה צפונות. הרב מסדר הקידושין נוטל את הכוס בידו ומברך שתי ברכות: א) "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן. ב) בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הָעֲרָיוֹת, וְאָסַר לָנוּ אֶת הָאֲרוּסוֹת. וְהִתִּיר לָנוּ אֶת הַנְּשׂוּאוֹת לָנוּ עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין. בָּרוּךְ אַתָּה ה', מְקַדֵּשׁ עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל עַל יְדֵי חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין".
לאחר הברכות הרב נותן את הכוס לחתן והחתן שותה מהיין. כיוון שבני הזוג עדיין בשלב האירוסין, המנהג הרווח שהחתן מחזיר את הכוס לרב והוא נותנה לאם הכלה שמגישה אותה לכלה והכלה שותה ממנה. לאחר שהחתן והכלה שתו מהכוס, טוב שההורים או אנשים אחרים ישתו את היין שנותר בכוס.
לאחר סיום ההכנות בברכות ובשתיית היין, מגיעים לקידושין עצמם: הרב מוודא שהטבעת שייכת לחתן ושהעדים הכשרים נמצאים שם ורואים הכל, הוא שואל את הכלה אם היא מוכנה להתקדש ומבקש שתושיט את אצבעה, ואז החתן אומר: "הֲרֵי אַתְּ מְקֻדֶּשֶׁת לִי בְּטַבַּעַת זוֹ כְּדָת מֹשֶׁה וְיִשְׂרָאֵל" ועונד את הטבעת על אצבע הכלה, והיא מקודשת.
