)
משפחה היא חטיבה אחת, שחלקיה מחוברים זה לזה בחיבור עמוק מאוד. לכן כשאדם מת, משהו מקרוביו מת עימו, ועל כן קרוביו מִדרגה ראשונה חייבים להתאבל עליו. אם יזכו להתאבל כראוי באופן שיכבד את זכרו ויעורר אותם לזיכוך ולתיקון, ינצרו את נשמתו בצרור החיים, ומתוך כך יתווספו להם חיים. ואם לא יתאבלו כראוי, בנוסף לכך שלא יסייעו לעליית נשמתו, גם חלק מהם ימות עימו.
שבעת הקרובים מִדרגה ראשונה חייבים בכל דיני האבלות, והם: אב ואם, אח ואחות, בן ובת, ובן או בת הזוג. קרובי המשפחה שאינם מִדרגה ראשונה, כגון נכדים ואחיינים, אינם צריכים לשבת שבעה, אולם גם הם שותפים מעט באבל, ועליהם למעט בשמחה בימים אלו, ולסייע בכל מה שנצרך לאבלים.
