)
יום השנה הוא יום המיתה של האב או האם בכל שנה ושנה. אמרו חכמים שבכל שנה ושנה ביום הפטירה חוזרים ודנים את הנפטר בבית דין של מעלה, מפני שלמרות שחייו כבר הסתיימו, השפעתו לא הסתיימה. שאם מתברר שילדיו שהשאיר אחריו חוטאים, עליו להיענש על כך, מפני שלא חינך אותם כראוי. ואם הם מתעלים במעשים טובים, הרי שזִכרו וחינוכו ממשיכים להשפיע לטובה, ונשמתו מתעלה והוא זוכה לְשָׂכָר טוב בגן עדן. לפיכך, נוהגים הילדים ביום השנה של הוריהם להוסיף בלימוד התורה, לעשות מעשים טובים, לתת צדקה, ולומר תפילה וקדיש לעילוי נשמת הוריהם. יש נוהגים להתענות ביום זה לשם תשובה, ומי שהתענית קשה לו רשאי לתרום צדקה במקום התענית. בעבר היו רגילים להדליק נר נשמה בבית הכנסת, כדי להוסיף אור בתפילה לכבוד שמיים, וכיום שמאירים את בית הכנסת בנורות חשמל - אין בכך תועלת, אולם כזכר לכך יש נוהגים להדליק נר נשמה בבית. והעיקר לתת תרומה לאחזקת בית הכנסת או לעניים. כאשר הדבר אפשרי, הילדים פוקדים את קברם, ואם אפשר בלא להטריח מדי, גם קרובים נוספים מצטרפים אליהם.
