)
לכל בני האדם ישנה תכונה בסיסית של אמונה, שאצל רובם היא מתפרשת כאמונה באלוהים, שהוא המקור לכל החיים ולכל הערכים שמעניקים להם משמעות גדולה ומרוממת. ערכים שלמען הגשמתם שווה להקדיש את החיים. ערכים אלו הם ערכי האמת והטוב, האהבה והחסד, הצדק והמשפט, הכבוד והנאמנות, הגבורה וטוב הלב וכיוצא בזה, שמתבטאים בדגשים ובשילובים שונים אצל אנשים ועמים.
מעל ומעבר למקובל אצל כל העמים, בעם ישראל תכונת האמונה בולטת כל כך, עד שכל התהליכים ההיסטוריים הלאומיים של ישראל סובבים על ציר האמונה. לכן ישראל נקראים "מאמינים בני מאמינים". אכן, לא היה בעולם עַם שרבים כל כך מבניו הקדישו את כישרונם וחייהם לאמונתם. אמונה זו באה לידי ביטוי בכך שלעולם אין מסתפקים באמת ובטוב מוגבלים, אלא תמיד חותרים להתקדם יותר, לתת לכל דבר משמעות מוסרית עמוקה יותר ונצחית. לכן עם ישראל התאים לקבל את התורה האלוהית ששורשה באין-סוף, ותמיד ניתן להבין בה עוד רעיונות ועוד משמעויות לאין קץ.
אמונת ישראל כוללת בתוכה את הביטחון שניתן לתקן ולרומם את המציאות, על כל מרכיביה, אל מדרגה גבוהה יותר. מפני שבכל דבר ישנו ניצוץ אלוהי, שאם נגלה אותו, בעזרת הדרכת התורה ומצוותיה, נוכל לקדם את המציאות. כדי להתקדם צריכים לכפור בעבודה זרה, ובכל המוסכמות המגבילות והמפריעות להמשך החתירה לתיקון העולם ולשכלולו. אמונה זו היא היסוד לאופטימיות המופלאה של העם היהודי, שלמרות הסבל והייסורים שעבר במשך ההיסטוריה, יותר מכל שאר העמים, לא איבד את אמונתו באפשרות התיקון. מכוח אמונה זו צמחו בעם ישראל כל כך הרבה מפתחי רעיונות חברתיים ומדעיים, מהפכנים ויזמים. שני הדיברות הראשונים שעם ישראל קיבל מפי הגבורה בסיני, הכוללים אמונה בה' וכפירה בעבודה זרה, הם התשתית לפועלו של עם ישראל בעולם.
