)
התפילה היא אחד הביטויים העיקריים של האמונה. האדם אינו מושלם, יש לו חסרונות והוא משתוקק להשלימם, ועל כן ראוי שיִפנה אל בורא העולם בתפילה. חוסר שלמותו של האדם ורצונו להתפלל באים לידי ביטוי בשתי רמות. רוב האנשים חשים צורך להתפלל לה' כאשר שגרת חייהם נפגעת. למשל, בעת מחלה או פציעה, כשהכאבים גוברים והאדם מבין שגם הרופאים אינם יכולים להבטיח את בריאותו והרגשתו הטובה, ורק ה', שבידו נפש כל חי, יכול לרפא אותו ולהעניק לו חיים טובים וארוכים. באותה שעה הוא מתפלל מקירות ליבו אל ה' שירפאנו. וכך בכל עת שמתרגשת על האדם צרה, פרנסתו נפגעת, או אויבים קמים נגדו וחבריו מפנים לו עורף, הוא מבין שחייו הטובים תלויים על בלימה, והוא פונה אל ה' שיעזור לו ויושיעו. אכן מצווה שבכל עת שאדם נמצא בצרה - יפנה בתפילה אל ה', וכאשר עם ישראל נמצא בצרה - יתפלל על ישועת ישראל.
המעמיקים יותר מבינים שגם שגרת החיים אינה מושלמת. גם כאשר הבריאות תקינה והפרנסה מצויה ומצבם המשפחתי טוב, חייהם מוגבלים. גם אם הכל יהיה טוב, יבוא יום והם ימותו מזקנה. גם כשהם צעירים וחזקים הם אינם מסוגלים להגשים את כל שאיפותיהם. אפילו שאיפה אחת אינם יכולים להגשים באופן מלא. מתוך תחושת חיסרון זו הם פונים אל ה', אלוהי השמיים והארץ, שהוא היחיד שיכול לגאול אותם מחסרונותיהם. וכבר בפנייה אל ה' בתפילה, הם מתחילים להתעלות, להיגאל ולהשתלם. כדי לבטא זאת, מצווה לכל אדם להתפלל לה' בכל יום על תיקונו.
