)
בכל מקום בו מתגוררים עשרה יהודים, מצווה עליהם לייסד 'בית כנסת' והוא יהיה להם 'מקדש מעט', ובו יקיימו את תפילות הציבור וילמדו תורה. כלומר, מצווה לעם ישראל לבנות מקדש בירושלים, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח), וכהמשך לכך מצווה לכל קהילה להקים לעצמה 'מקדש מעט'. כנגד קורבן התמיד והקטורת שהקריבו בבית המקדש בשחרית ובין הערביים, מקיימים בבית הכנסת תפילות. כנגד התורה שהיתה ב'קודש הקודשים', מקימים בקדמת בית הכנסת ארון קודש, ובו מניחים את ספר התורה, ומקיימים בבית הכנסת שיעורי תורה, ולכן הוא נקרא גם 'בית מדרש'. לרום מעלתו של בית הכנסת, מצווה לבנותו על המקום הגבוה שבאזור, ולכבדו ולפארו יותר משאר הבתים. לאחר חורבן בית המקדש, התעצם מאוד מעמדו של בית הכנסת, שכן זיכרון התגלות השכינה שהיתה במקדש נשמר בו. שנאמר: "כֹּה אָמַר ה' אֱלוֹהִים כִּי הִרְחַקְתִּים בַּגּוֹיִם וְכִי הֲפִיצוֹתִים בָּאֲרָצוֹת וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט בָּאֲרָצוֹת אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם" (יחזקאל יא, טז). וכך למרות כל הצרות והגלויות, המשכנו לקיים את זהותנו הלאומית בבית הכנסת בתפילה ובתורה. נמצא שקדושת בית הכנסת היא מעֵין קדושת ארץ ישראל, ולכן אמרו חכמים, עתידים בתי כנסת ובתי מדרש שבחוץ לארץ שייקבעו בארץ ישראל.
