)
מצווה מהתורה שלא להשחית דברים שיש בהם תועלת, בין אם הם דברי מאכל, בין אם הם כלים, בגדים, חומרי גלם או חפצי נוי. גם פגיעה במשאבי הטבע, כדוגמת סתימת מעיין או זיהומו, בכלל איסור 'בל תשחית'. בעבר יכולתו של האדם לפגוע בסביבה היתה קלושה, ולכן עיקר האיסור היה מכוון כלפי פגיעה בעצי פרי או באמת המים שמשקה אותם. אולם בדורות האחרונים, בעקבות פיתוח הטכנולוגיה וריבוי האוכלוסייה, היכולת של האדם לזהם את האוויר, הקרקע והמים ולהשחית - גברה מאוד, לפיכך מוטלת חובה על מנהיגי המדינות לקבוע חוקים ותקנות להגנת הסביבה, ומצווה על כל אדם לשמור חוקים אלו. כיוצא בזה אמרו חכמים: "בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון, נְטָלוֹ והחזירו על כל אילני גן עדן ואמר לו: ראה מעשַֹי כמה נאים ומשובחים הם, וכל מה שבראתי - בשבילך בראתי, תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם קלקלת - אין מי שיתקן אחריך".
