)
הלחם עשוי מחמשת מיני דגן, ומפני חשיבותו היתרה קבעו לו חכמים ברכה מיוחדת: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ". לכתחילה נוהגים לטבול את הלחם במלח או בסלט, כדי שאכילת הלחם לאחר הברכה תהיה באופן משובח ומוטעם.
כיוון שכלל מאכלו של האדם נקרא לחם, ברכת 'המוציא' פוטרת את כל המאכלים שנאכלים בסעודה, כגון בשר, דגים, תפוחי אדמה, אורז, עדשים, גבינות, סלט ירקות, סלטים מבושלים וכדומה. אולם מאכלים שרגילים לאכול בסוף הסעודה לקינוח מפני טעמם הטוב, ולא כדי לשבוע, אינם נפטרים בברכת 'המוציא', ויש לברך לפני אכילתם. אבל לאחר אכילתם אין לברך, כי ברכת המזון שבסוף הסעודה פוטרת גם אותם. לדוגמה, אם הביאו בסוף הסעודה פירות עץ, מברכים עליהם 'העץ', ואם גלידה - מברכים עליה 'שהכל'.
