)
כדי לסייע לעניים שלא הצליחו לשלם את חובותיהם, להשתחרר מעול החובות שעלולים למוטט אותם, קבעה התורה שאחת לשבע שנים, בתום שנת השמיטה, כל החובות יישמטו (יופקעו). בשלהי ימי בית המקדש השני, כשגברו הצרות ורבו העניים שלא יכלו להחזיר את חובם בזמן, נמנעו העשירים מלהלוות לעניים, כדי שלא יפסידו את כספם בשמיטה. לפיכך נקבע שהרוצים שחובם לא יושמט, יַלוו על ידי בית הדין בשטר שנקרא 'פְּרוֹזְבּוּל', ובכך לא יופקע חובם בשמיטה. ראוי לחכמי ומנהיגי ישראל, לשקול כיום היאך ראוי ליישם את רעיון מצוות 'שמיטת כספים'.
