)
כמו שהתרומות והמעשרות שציוותה התורה לתת מהיבול החקלאי, נועדו להחזיק את הכהנים והלוויים שעסקו בחינוך לתורה ולמצוות והוראת הלכה בישראל - כך ייעודו הנעלה של ה'מעשר' הוא לישיבות שמכשירות את הדור הבא של הרבנים והמחנכים, שיְלַמְּדוּ וידריכו את העם בדרכי התורה והמצוות, המוסר והחריצות, העבודה והמדע, ערכי המשפחה וההתנדבות החברתית. אמנם כאשר ישנם עניים רבים שנזקקים לצרכים בסיסיים כמו לחם ולבוש, יש להפנות את רוב מעשר הכספים לצורכיהם. אפשר לומר שבמצב מתוקן, המעשר ניתן כ'רפואה מונעת ומיטיבה', שעל ידי לימוד התורה והדרכתה, ערך העבודה והמדע יהיו נחלת הכל, האנשים יעבדו בחריצות ובמקצועיות, המשפחות יתכננו את כלכלתן כראוי, הברכה תתרבה ולא יהיו עניים רבים. אולם כאשר ה'רפואה המונעת' לא הצליחה, כלומר, לומדי התורה אינם מחנכים את הציבור לעבוד ולפתח את החברה, המדע והכלכלה, רוב המעשר צריך להיות מוקדש ל'חולים' עצמם, היינו לעניים ולשאר הנזקקים.
בסדרי הקדימה בתרומה לישיבות, צריך התורם להעדיף את הישיבות שקרובות להשקפת עולמו, ובכך יהיה שותף בעיצוב עולם התורה לפי דרכו וערכיו. בשעת הצורך אפשר לתרום מ'מעשר כספים' לשאר צורכי מצווה, כדוגמת בניית בית כנסת.
אסור לשלם בכספי 'מעשר כספים' על מצוות שאדם חייב בהן. לפיכך אין לקנות תפילין ומזוזות או לשלם מיסי בית כנסת בכספי מעשר כספים, וכן אין לשלם את שכר לימוד הילדים מכספי 'מעשר כספים', הואיל וזו מצווה שההורים חייבים בה.
