)
בשונה מארצות אחרות שבהן מצויים נהרות גדולים שמעניקים תשתית יציבה לחקלאות ולעושר, ארץ ישראל התאפיינה בחקלאות תלוית גשמים, "לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם" (דברים יא, י-כא). לכן בשנה ברוכת גשמים הארץ נתנה את פירותיה המשובחים בעין יפה, ובשנת בצורת התפשט רעב, ובכך היושבים עליה מאותגרים פעמיים: מבחינת השמיים והאמונה, הבצורות צריכות לעורר את ישראל להתחזק באמונה, מוסר ושמירת המצוות, כדי שיזכו בחסדי ה' לגשמי ברכה. ומבחינת הארץ ונטילת האחריות, הבצורות צריכות לעורר את ישראל ליטול אחריות ולמצוא פתרונות ארוכי טווח לאגירת מזון ומי גשמים, ולפיתוח חקלאות מתוחכמת שנצרכת לפחות מים. כך היא אמונת הייחוד, שמאחדת את השמיים והארץ, האמונה והמעשה, שכן חלק מהותי מהאמונה, שהאדם שנברא בצלם אלוהים הוא האחראי ליישובה ושכלולה של הארץ מבחינה חקלאית, כלכלית וחברתית. לכן בימי בצורת, אנו נתבעים לערוך חשבון נפש ולהתעורר בתשובה, ולקבל אחריות לתיקון דרכנו בתורה ובמצוות שבין אדם למקום ובין אדם לחברו, ובאותה מידה אנו נתבעים לתיקון הכלכלה, החקלאות והחברה על מוסדותיה וסדריה. לשם כך ברא ה' את ארץ ישראל, היא ארץ הקודש, שאף שהיא ארצית היא מקודשת. כלומר מיועדת לגילוי האמונה והערכים האלוהיים בכל תחום מתחומי החיים, ובה מתאחדים רעיונות האמונה והמוסר עם הרצון להתעשר ולשמוח בכל הטוב שבעולם הזה. כך על פי הדרכת התורה הכל מתברך - השמיים אינם מתנכרים לארץ, והארץ אינה אטומה לשמיים, ונוצרת ביניהם הפריה שאין דומה לה, והברכה מתפשטת בכל העולם.
