)
'פיקוח נפש', כלומר מצב של סכנת חיים, דוחה שבת, שכן המצוות ניתנו לישראל כדי שיחיו על ידן ולא ימותו בגללן. לכן כאשר קיום המצווה כרוך בסיכון נפשות, אין לקיים את המצווה (לעיל ד, ח). גם כאשר מדובר בסכנה רחוקה, או שסיכויי ההצלה נמוכים, עושים כל מה שנצרך כדי לנסות להציל. ואף במקרה שפעולת ההצלה לא הצליחה, יש לכל המשתדלים בה שכר טוב מאת ה'.
כל מחלה שרופאים רגילים בימות חול להתייחס אליה כמסוכנת, ואנשים רגילים להפסיק כל פעילות, ואפילו חשובה מאוד, כדי לטפל בה - נחשבת מסוכנת, ומחללים עליה את השבת. למשל, אדם שחש ברע באמצע עבודה חשובה, או באמצע חתונת בנו, אם ההוראה הרפואית היא שעליו להפסיק הכל ולהגיע מיד לבית חולים, הרי שמדובר בפיקוח נפש, וגם בשבת מסיעים אותו לבית חולים. לכן מסיעים יולדת לבית חולים. אבל מחלות שאין מקפידים להפסיק את הכל כדי לטפל בהן, אין מחללים עליהן את השבת. כאשר האנשים שנמצאים ליד החולה אינם יודעים אם יש חשש סכנה במצבו, שואלים רופא או אחות או חובש שנמצאים במקום, ובשעת הצורך מתקשרים לרופא. ואם נותר ספק, מחללים שבת כדי להצילו מחשש הסכנה.
