)
כפי שלמדנו (לעיל כ, יג), ישנן מצוות שנועדו לבטא את האמונה בפרהסיה ובמסגרות הציבוריות, שהן חובה לגברים ורשות לנשים. בכלל זה תיקנו חכמים מצווה לגברים שיתפללו במניין, ובמסגרת המניין יאמרו 'דברים שבקדוּשה', ובכללם: חזרת הש"ץ, ברכת כהנים, בַּרְכוּ, קדיש וקריאת התורה. 'מניין' הם עשרה יהודים זכרים בוגרים שנאספים יחד. מצווה לקבוע את המניין בבית הכנסת, שהוא מקום קבוע לקדושה ולתפילה. בשעת הצורך אפשר לקיים 'מניין' בכל מקום. גם יהודי שעובר עבירות, כל עוד הוא מעוניין להיות שותף בדברים שבקדושה, מצטרף למניין. אבל עובד עבודה זרה או מחלל שבת בפרהסיה להכעיס, כיוון שהתנכר למורשת ישראל - אינו מצטרף למניין.
המניין מבטא את קדושת הכלל שמתגלה בעם ישראל. בין הגויים ישנם צדיקים גדולים, אבל הם מאירים לעולם כאנשים פרטיים. ייחודו של עם ישראל שהוא מסוגל לגלות את קדושת הכלל והציבור, כפי שהדבר מתבטא בתורה שנועדה לתיקון העולם על כל מרכיביו, ובבית המקדש שנועד לגלות את האור האלוהי בכל העולם.
מצווה שהמתפלל יקבע לעצמו בית כנסת קבוע שבו יתפלל, ואף בבית הכנסת יהיה לו מקום קבוע. אמנם כאשר אורח התיישב על מקומו הקבוע, אם יש חשש שהאורח ייפגע, מוטב שישב במקום אחר ולא יבקש ממנו לעבור מקום. מצווה לגברים לטרוח וללכת למניין עד מרחק של קילומטר. הנצרך לטפל בדחיפות בענייניו האישיים או עסקיו בזמן המניין, יתפלל ביחידות.
