)
שני החטאים היסודיים של דור המדבר, מקבלי התורה, הם חטא העגל - כנגד טהרת האמונה והתורה, וחטא המרגלים - כנגד הגשמת חזון האמונה בארץ.
לאחר מעמד הר סיני, נקרא משה רבנו לעלות להר סיני למשך ארבעים יום וארבעים לילה, כדי לקבל את התורה מפי הגבורה. ביום שחשבו שהוא הארבעים - המתין העם לירידתו, וכשלא ירד, תבע מאהרן הכהן לעשות פסל שיְיַצג את האלוהים שהוציאם ממצרים. אהרן ניסה לדחותם, אולם כשהתעקשו, עשה מכל נזמי הזהב שהביאו עגל זהב, ודחה למחרת את מועד זביחת הקורבנות לעגל, תוך תקווה שבינתיים משה רבנו יֵרד מההר. אולם משה רבנו עדיין לא יָרד, וכבר החלו לזבוח קורבנות לעגל ולעשות משתה. אז החל קטרוג גדול בשמיים, וה' ביקש לכלות את כל העם, ולהקימו מחדש מצאצאי משה רבנו. בינתיים ירד משה מההר ובידו לוחות הברית. כשראה את העגל, חרה אפו, השליך את הלוחות ושיברם, העניש את החוטאים, והחל בפעולת תשובה ותיקון, ומסר נפשו בתפילה על עם ישראל, עד שהסכים ה' לסלוח לעם ולא לכלותם.
כשנה לאחר מכן, בעקבות בקשת העם שחשש מהכניסה לארץ, שלח משה רבנו מרגלים לתור את הארץ. כששבו המרגלים משליחותם, הוציאו את דיבת הארץ רעה, והמיסו את לבב העם, באומרם כי לא יוכלו לכובשה מפני שיושביה גיבורים וענקים. "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא (ליל תשעה באב). וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם כָּל הָעֵדָה: לוּ מַתְנוּ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם אוֹ בַּמִּדְבָּר הַזֶּה לוּ מָתְנוּ. וְלָמָה ה' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת לִנְפֹּל בַּחֶרֶב, נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ יִהְיוּ לָבַז, הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו, נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" (במדבר יד, א-ד). בעקבות חטא המרגלים, נגזר על כל אותו הדור למות במדבר, ורק בניהם נכנסו בהנהגת יהושע בן נון לארץ המובטחת. לא זו בלבד, אלא אמר הקב"ה: אתם בכיתם בלילה זה בכיה של חינם, ואני אקבע לכם בו בכיה לדורות, שאם לא תתקנו את חטא המרגלים, ביום זה ייחרב בית המקדש. וכיוון שלא זכינו לתקן את חטא המרגלים ביישוב הארץ כהדרכת התורה, נחרבו בו שני בתי המקדש.
החוטאים בחטא העגל האמינו בה', אלא שסברו שיש צורך בכוחות מתווכים, וכיוון שפגעו בטהרת האמונה והתורה, לא היה בהם כוח לעמוד בפני המרגלים שהניאום מלהיכנס לארץ, ומאסו בארץ ישראל ובגדו בייעוד התורה. כיוון שעם ישראל לא תיקן באופן מלא את החטא, בדבקות בטהרת האמונה ובהגשמתה בארץ ישראל, דורות רבים לאחר מכן, בט' באב נחרב בית המקדש הראשון, ולאחר מכן גם בית המקדש השני (ראו להלן לז, ד, על צום תשעה באב שנועד לתיקון חטא זה).
וכך בכל דור, עם ישראל נצרך להתמודד עם ניסיון שעלול להוביל לחטא העגל, מפני שהעולם משתנה, ולרגע נראה שהדרכת התורה נסתרת ואין מי שיבאר אותה, וצריך להתחזק על ידי 'עגל זהב', כדוגמת אידיאולוגיות זרות או מנהגי חסידות או פרישות שמפירים את האיזון הנכון של הדרכת האמונה והתורה. כיוצא בזה, בכל דור עלינו להתמודד עם קשיים בקיום מצוות יישוב הארץ, מאויבים שקמים עלינו מבחוץ, ומקשיים פנימיים. כלומר, כדי ליישב את הארץ כראוי, צריך ליישב את כל הרעיונות והמצוות בתוך המציאות הטבעית על כל קשייה. ועולות טענות שהרעיונות גבוהים או רחוקים או קשים מדי, ואין אפשרות ליישמם. ועלינו לתקן את חטא המרגלים וליישב את הארץ על פי הדרכת התורה, ולהראות איך דווקא ההליכה בדרכי ה' מיישבת את הארץ בתוספת ברכה (ראו להלן יז, יד, על חטא המרגלים בדורות האחרונים).
התשובה וגאולת ישראל תלויות בתיקון שני החטאים הללו: כנגד חטא העגל, צריך לטהר את האמונה והתורה מכל סיג של עבודה זרה, כפי שלמדנו בפרק זה וכפי שנלמד בפרק הבא על התורה. וכנגד חטא המרגלים, צריך לדבוק בהגשמת הייעוד של ישראל והתורה, שהוא יישוב הארץ וגילוי השכינה בכל תחומי החיים, כמבואר בפרק שלאחר מכן על העם הארץ.
