)
בשישה ימים ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ ואת כל אשר בהם, וביום השישי ברא את האדם והפקיד את עולמו בידו לפתחו ולשומרו, שנאמר: "וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו). לאחר סיום מלאכת ששת הימים לכאורה לא היה עוד צורך ביום השבת, שלא נברא בו דבר, אולם ברא ה' גם את היום השביעי, והקדישו לשביתה ולמנוחה, שנאמר: "וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. וַיְכַל אֱלוֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלוֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ, כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר בָּרָא אֱלוֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב, א-ג; אלו הפסוקים שאנו אומרים בקידוש בליל שבת).
כלומר, ביום השבת ברא ה' את היכולת לזכות בנחת, בשקט ובשלווה. לולי כן, מתוך כמיהה תהומית להשלים את חסרונו, היה האדם עובד ברציפות בלא מנוחה. אולם כל מה שהיה משיג בעבודתו לא היה מספיק, ומרוב מאמץ נואש וטירוף הדעת היה מוביל את עצמו ואת העולם כולו אל חורבנו. כדי שהאדם יזכה במנוחה, לא מספיק שישבות מעבודה, עליו גם להיות מסוגל להבין את הערך של מעשיו, ומתוך כך יוכל לאגור כוחות להמשך עבודתו. אבל מי שאינו רואה ערך במעשיו, גם אם ישבות מעבודה לא יזכה למנוחת הנפש. כשנברא היום השביעי לשביתה ולמנוחה - נבראה היכולת לקלוט את הערך הפנימי המקודש שבעולם. מתוך כך בני האדם יכולים לקבוע לעצמם זמן למנוחה, ולקלוט את הערך הפנימי של עבודתם.
אמנם לשם כך אין צורך שישבתו דווקא ביום השבת, וגם אין צורך שישבתו מכל מלאכה בימי מנוחתם, העיקר שינוחו ויכירו בערך הפנימי של עבודתם. אבל כדי לקלוט ערכים אלוהיים, עמוקים ועליונים, שיוכלו לקדם ולרומם את מלאכתו של האדם ואת העולם אל מדרגה טובה ומתוקנת יותר, צריכים לשבות דווקא ביום השבת, והשביתה צריכה להיות מכל מלאכה. זו המתנה הטובה שנתן ה' לישראל עמו, שעל ידה ישראל קולטים את הערך הפנימי המקודש של העולם, ומקדושת השבת הם שואבים ברכה והשראה לתיקון העולם.
