)
מצווה לענג את השבת על ידי קיום שלוש סעודות. זמן סעודה ראשונה בליל שבת, שנייה ביום השבת עד חצות היום, וסעודה שלישית מחצי שעה אחר חצות היום ועד השקיעה. תיקנו חכמים להוסיף בברכה השלישית של ברכת המזון בקשה מיוחדת לכבוד השבת - 'רְצֵה וְהַחֲלִיצֵנוּ'.
מצווה לקבוע את הסעודות על לחם ושאר מאכלים טובים שאדם רגיל להתענג בהם, כמו בשר, יין ופירות טעימים. מי שאינו נהנה בבשר ויין, יכין לסעודות שבת מאכלים שמענגים אותו. אף שמידה טובה לאדם למעט באכילה, בשבת אין למעט באכילה, הואיל והאכילה היא מצווה. אולם מנגד אין להפריז, מפני שאכילה מופרזת מעייפת וגורמת לתחושת כבדות ודיכאון, וראוי שהסעודות יוסיפו שמחה וחיוניות ללימוד התורה. מי שבכל אופן מתעייף מן הסעודה, יישן מעט אחריה, ויקום במרץ ללמוד תורה.
חולה שאין לו תיאבון, אינו חייב להרבות בסעודת שבת, הואיל ואינו מתענג בכך. מי שאין לו תיאבון לאכול לחם בסעודה שלישית, יכול לקיים סעודה שלישית במאכלים אחרים, הואיל והיא נועדה לתוספת עונג. אולם בסעודה הראשונה והשנייה, לרוב חשיבותן, חייבים לאכול לחם.
מצווה לברך בתחילת הסעודות על 'לחם משנה', היינו על שתי חלות או לחמניות שלמות, כביטוי לברכתה הכפולה של השבת ולזכר המן הכפול שהיה יורד לאבותינו במדבר ביום שישי לקראת השבת. בעת ברכת 'המוציא' אוחזים בשתי החלות, ואחרי הברכה אפשר להסתפק בפריסת חלה אחת.
