)
כפי שלמדנו, משמעות התרועה שיברון וחרדה, בכי ושידוד מערכות. מפני שבראש השנה כל העולם עומד לדין לפני הבורא, וה' עומד לברוא את החיים של השנה החדשה, ומתעוררת חרדה גדולה בעולם, שהקטגור עומד כנגדנו, ואיננו יודעים מי יחיה ומי ימות, מי בבריאות ומי בייסורים. ככל שיהודי מבין יותר את האחריות שהטיל ה' על ישראל לקיומו של העולם ותיקונו, הוא נחרד יותר. בחסדו של ה' איתנו, ציוונו להריע בשופר, כדי להמתיק את הדין, שעל ידי המלכת ה' וקבלת דינו בתרועת השופר, אנו מתעוררים לתשובה ולתיקון. לכן, אף שמשך התרועה עצמה קצר, היא מבטאת את אופיו של היום, עד שכל היום נקרא על שמה 'יוֹם תְּרוּעָה'.
ואף שהתרועה היא עיקר היום, מצווה להקיף אותה בתקיעות. כלומר לפני התרועה תוקעים תקיעה, ולאחר התרועה תוקעים תקיעה. התקיעה שהיא קול פשוט וארוך מבטאת שמחה והתכנסות, שכל הקולות מתלכדים יחד לתקיעה אחת פשוטה. נמצא אם כן, שאף שעיקר ראש השנה הוא יום תרועה ודין, מצווה להקיף את התרועה בתקיעות שיש בהן שמחה, מפני שמגמת הדין לטובה, להסיר אותנו מהרע, לשפר את מעשינו ולהיטיב את אחריתנו. וכך בכל סדרה, התקיעה הראשונה מבטאת את הישרות הטבעית של הנשמה, כפי שהיא אצל הילד הרך שעוד לא חטא. התרועה בשלוש צורותיה מבטאת את הסיבוכים, הנפילות והחטאים שמלווים את חיינו. והתקיעה שלאחר מכן מבטאת את התשובה והתיקון שלאחר הנפילה.
