)
כשתיקנו הנביאים ארבעה צומות אחר חורבן בית המקדש הראשון, תיקנו אותם כדוגמת צום יום הכיפורים, כלומר צום של יממה עם עינויים נוספים. כך נהגו במשך שבעים שנות גלות בבל, וכך נהגו במשך השנים הקשות שאחר חורבן בית המקדש השני, שנים שבהן התחולל מרד בר כוכבא וחורבן ביתר ויהודה. אולם כמאה וחמישים שנה לאחר החורבן השני החלה תקופה נוחה יותר, שבה מצד אחד לא הוטלו גזירות קשות על ישראל, ומנגד, בית המקדש עדיין נותר בחורבנו. והוסכם בישראל, שעד שייבנה בית המקדש, רק צום תשעה באב שבו חרבו שני בתי המקדש יישאר במלוא חומרתו, ואילו שאר הצומות יהיו צומות קלים.
שלושה הבדלים עיקריים בין שלושת הצומות הקלים (י"ז בתמוז, צום גדליה, י' בטבת) לתשעה באב. א) צום תשעה באב נמשך יממה שלימה והצומות הקלים יום בלבד, מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ב) צום תשעה באב כולל גם איסור רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה (יחסי אישות), ואילו בצומות הקלים רק אכילה ושתייה אסורים. ג) מהצומות הקלים מעוברות, מיניקות וחולים פטורים, ואילו מצום תשעה באב רק חולים פטורים, אבל מעוברות ומיניקות חייבות (ביום הכיפורים גם חולים חייבים ורק חולה מסוכן פטור, לעיל לה, ט-י).
קטנים שלא הגיעו לגיל מצוות, פטורים מן הצומות שתיקנו חכמים. חתן וכלה צריכים לצום בצומות הללו.
