)
אסרו חכמים לטלטל בידיים דברים שאינם ראויים לשבת, וממילא אדם מַקצֶה (מפריש) אותם מדעתו. שני טעמים לאיסור: א) לשמור על צביון השבת כיום קדושה ומנוחה, ובכלל זה שגם הידיים ישבתו מהתעסקות בדברים שאינם קשורים לשבת. ב) סייג לאיסורים, שאם יטלטל אדם חפצים כדרך חול, יש חשש שיטלטל אותם ברשות הרבים או יעשה בהם מלאכה.
כמה סוגים של מוקצה ישנם: א) 'מוקצה מחמת גופו', היינו דבר שאינו ראוי לשום שימוש בשבת. ובכלל זה אבנים, חצץ, חול, עלים ומיני פסולת. ב) 'מוקצה מחמת חסרון כיס', כלומר חפצים יקרי ערך שמפני חשיבותם אין משתמשים בהם לצרכים אחרים, כגון שטרות כסף, מסמכים מסחריים וכרטיס אשראי. ג) 'בסיס לדבר האסור', כלומר חפץ או רהיט שהניחו עליו מוקצה לפני שבת, כגון תיק או מגרה שהניחו בהם כסף או טלפון. ד) 'כלים שמלאכתם לאיסור', היינו כלים שעיקר ייעודם למלאכות אסורות, כדוגמת פטיש, עט ומחט.
האסור והמותר במוקצה: האיסור הוא לטלטל מוקצה, כלומר להזיז אותו בידיים, אבל מותר לפרוס מפה על דברי מוקצה כגון על מחשב או טלפון. האיסור לטלטל את המוקצה בכף היד ובאצבעות כדרך שרגילים ליטול דברים, אבל בשעת הצורך מותר לטלטל את המוקצה על ידי הגוף, כגון על ידי רגל או גב היד. לדוגמה, אם היה מונח על הארץ כסף או דבר מוקצה שעלול להישבר, מותר להזיזו ברגל למקום שמור.
