)
אף שמותר לנוכרים לעשות בשבת כל מלאכה, אסרו חכמים לישראל לבקש מנוכרי לעשות מלאכה בשבת, ואסרו גם ליהנות בשבת ממלאכה שעשה נוכרי עבור יהודי. למשל, אם האור שבבית היהודי כבה, ובא שכנו הנוכרי והדליק למענו את האור, אסור ליהודי ליהנות ממנו. אבל אם הנוכרי עשה את המלאכה עבור עצמו, כגון שרצה לקרוא בספר, מותר ליהודי ליהנות ממנה. ואפילו אם הוא מעוניין שגם היהודי ייהנה מהאור שהדליק, כיוון שבכל מקרה רצה להדליק את האור גם לעצמו, מותר ליהודי ליהנות ממנו. לפיכך, כאשר כבה האור בבית, מותר ליהודי להזמין את שכנו הנוכרי לאכול דבר מה אצלו, וכשיבוא הנוכרי ויראה שהמקום חשוך, יבין שראוי להדליק את האור. וכיוון שהנוכרי הדליק את האור עבור עצמו כדי שיוכל לראות את המאכל שיביאו לו, מותר גם ליהודי ליהנות ממנו.
בנוסף לכך, לצורך מצווה או לצורך גדול התירו לבקש מנוכרי לעשות מלאכה שאסורה מדברי חכמים. לדוגמה, אם כבה האור בליל שבת, מותר לבקש מנוכרי להדליק אותו בשינוי, כגון בגב ידו, שכן עצם האיסור לבקש מנוכרי לעשות מלאכה הוא מדברי חכמים, וההדלקה בשינוי אף היא מדברי חכמים, ולצורך מצוות עונג שבת בסעודת ליל שבת התירו חכמים לבקש זאת מהנוכרי. במקרים של צורך גדול ומיוחד, התירו לבקש מנוכרי לעשות איסורי תורה, כגון לצורך גאולת קרקע בארץ ישראל, וכן לצורך הצלת רכוש רב, וכן לצורך טיפול בחולה, אף שאין במחלתו סכנה.
ככלל, ההיתרים הללו נועדו למקרים נדירים של שעת הדחק, אבל אסור להשתית את סדרי השבת עליהם. ורק לצורך חולה, הואיל וצרכיו שוטפים ותמידיים, מותר להיעזר בנוכרי באופן תמידי. ואם יש במחלתו סכנה, גם יהודים צריכים לעשות כל מלאכה למען הצלתו, שפיקוח נפש דוחה שבת.
