)
פעמים שאנשים, ובמיוחד סוחרים, נקלעים למצב שנשארת ברשותם כמות גדולה של מאכלי חמץ לפני פסח. ואזי, אם לא אכפת להם להפסיד את החמץ, הם יכולים לבערו או לתת אותו במתנה לנוכרי. אבל אם אינם רוצים להפסיד את שווי החמץ, הם יכולים למוכרו לנוכרי לפני הפסח. וכך עושים: מבקשים מנוכרי נאמן לקנות את החמץ בסכום מלא, ולשלם דמי קדימה, תוך הסכמה שאם ירצה לאחר הפסח למוכרו חזרה ליהודי, היהודי ישלם בחזרה את דמי הקדימה ויקנה ממנו את החמץ בחזרה, כך שהנוכרי לא יפסיד כלום. ואף שהנוכרי אינו מעוניין להשתמש בחמץ, כיוון שמבחינה משפטית המכירה נעשית כדת וכדין, תוך הסכמה גמורה של המוכר לתת את החמץ שמכר לנוכרי במידה ויידרש לכך, החמץ עובר לרשותו של הנוכרי, וממילא אין היהודי עובר עליו באיסור 'בל ייראה' ו'בל יימצא'. כדי שלא יטעו לאכול מהחמץ שנמכר, יש לנעול אותו בארון או להדביק על דלתות הארון נייר דבק, וטוב לכתוב עליו "חמץ שנמכר".
מומלץ לקיים מכירת חמץ, מפני שישנם מוצרי מזון שיש ספק אם נתערב בהם מעט חמץ, ואין ראוי לאבדם מפני ספק כזה, וגם אין אפשרות להשאירם בבית שמא יש בהם חמץ, לפיכך מכלילים אותם במכירת החמץ ויוצאים מהספק. המכירה מתבצעת על ידי רבנים שמקבלים מהמוכרים סמכות משפטית למכור את חמצם. יש גופים רבניים שניתן למכור דרכם באמצעות האינטרנט.
