)
מצווה לכל אדם מישראל לקרוא את מגילת אסתר או לשומעה פעמיים: בליל פורים וביום פורים. מגמת המצווה לפרסם את הנס, שעל ידו התגלה שה' מנהיג את העולם ומשגיח עליו, ומכוון הכל לטובה, ואפילו הצרות הנוראות ביותר מתהפכות לבסוף לטובה.
לפני קריאת המגילה מברכים שלוש ברכות: "עַל מִקְרָא מְגִלָּה", "שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה", "שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְּמָנוּ וְהִגִּיעָנוּ לַזְּמַן הַזֶּה". לאחר קריאת המגילה נוהגים לברך ברכת שבח והודאה. מצווה לקיים את קריאת המגילה בציבור גדול ולכל הפחות במניין. כשאין אפשרות לקוראה במניין, צריך לקיים את המצווה גם בלא מניין.
קוראים מתוך מגילה שנכתבה בדיו על קלף. אם הקורא דילג על אחת המילים, או שטעה באחת המילים טעות כזו שמשנה את משמעות המילה, קריאתו פסולה, ועליו לחזור לקרוא מאותה מילה והלאה כהלכה. כמו כן על השומע לשמוע את כל המגילה, ואם לא שמע מילה אחת - לא יצא ידי חובת המצווה. לכן משתדלים לעקוב אחר הקריאה עם ספר שבו מודפסת המגילה, כדי שאם לא ישמעו מילה ישלימו אותה בקריאה מהספר.
ילדים: משעה שהילדים יכולים להבין את המגילה ולשמוע את כל קריאתה כהלכה, מצווה לחנכם לשמוע את המגילה. בדרך כלל הילדים מגיעים לכך בגיל תשע. מנהג טוב להביא לשמיעת המגילה גם ילדים קטנים יותר, כבני חמש או שש, ובתנאי שלא יפריעו. בימי הראשונים (לפני כשבע מאות שנה), בעיקר באשכנז, החל להתפשט מנהג בקרב הילדים ואף המבוגרים, להכות ברעש לאחר שמיעת שמו של 'המן'. כנראה רצו לבטא בזה את שנאתם לרשעים שרדפום ואת השמחה על מפלתם. ויש שאינם נוהגים מנהג זה, ויש שאף מתנגדים לקיומו, מפני שהרעש מפריע לשמיעת המגילה בריכוז הראוי.
