)
ימי נס הפורים אירעו בתקופה רגישה מאוד בתולדות ישראל. כשבעים שנה לפני כן, החריבו הבבלים את בית המקדש הראשון והגלו את ישראל מעל אדמתם. בינתיים קמה האימפריה הפרסית שהביסה את בבל והשתלטה על כל ארצות האזור, ומלכה הגדול, כורש, הכריז שכל היהודים רשאים לחזור לארצם ולהקים מחדש את בית המקדש. אולם רק מעטים עלו, ולכן יכלו מתנגדיהם מעמי האזור להצר את צעדיהם ולהשפיע על מלכות פרס להורות על הפסקת בניית המקדש. בינתיים הציבור היהודי הגדול שברחבי האימפריה הפרסית התאמץ להתערות בגויים ולהתנהג כמותם. נדמה היה כי החזון הגדול שלמענו נבחר עם ישראל הולך ונגוז, לא תהיה יותר תקווה לשיבת ציון, והעם היהודי כבר לא יביא את דבר ה' לעולם.
אז התעורר בשמיים קטרוג נורא על ישראל, שאחר שה' בחר בהם מכל האומות ונתן להם את תורתו והשרה את שכינתו בתוכם, הם נוהגים כגויי הארץ, משתחווים לצלם ואינם עולים לארצם לבנות את בית המקדש. במקביל, המן הרשע מזרע עמלק, התמנה לראש שרי פרס, ובשנאתו לישראל, הוביל את האימפריה הפרסית לגזירה נוראה. לפיה יוכלו כל שונאי ישראל ביום י"ג באדר "לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים, מִנַּעַר וְעַד זָקֵן טַף וְנָשִׁים בְּיוֹם אֶחָד", ולבזוז את כל רכושם, תוך הבטחה לשלשל לאוצר המלך סכום עתק של עשרת אלפים כיכר כסף מתוך הביזה (אסתר ג, ח-טו). והנה התברר שה' כבר הקדים תרופה, כחמש שנים קודם, לאחר שאחשוורוש הוציא להורג את המלכה ושתי, החלו לאסוף בתולות רבות מכל העמים שברחבי האימפריה, כדי שמתוכן יבחר המלך את הטובה בעיניו. גם אסתר היהודייה שנתייתמה מהוריה ואומצה על ידי בן דודה מרדכי נלקחה בפקודת המלך עם הבתולות. על פי הדרכת מרדכי אסתר הסתירה את זהותה היהודית, ולבסוף בה בחר המלך להיות מלכה. כשנגזרה הגזירה, ביקש מרדכי מאסתר למסור את נפשה עבור אחיה, ולמרות הסיכון, מצאה את הדרך להפר את עצת המן הרשע. בתוך כך, התגלה שמרדכי היהודי היה נאמן למלך וחשף קושרים שביקשו לרוצחו, ואילו המן הרשע שקינא במרדכי הכין עץ גבוה והתכוון לתלותו עליו. אז ציווה אחשוורוש לתלות את המן הרשע על העץ שהכין למרדכי, ומינה את מרדכי לראש השרים במקום המן, וביום שהותר להרוג ביהודים, הותר ליהודים לעמוד על נפשם ולהרוג בשונאים שזממו להורגם. ונהפוך הוא, במקום ששונאי ישראל יבצעו את זממם, הרגו היהודים בשונאיהם, וקרן ישראל התרוממה בין העמים.
כשנתבונן לעומק, נמצא כי גזירת המן הרשע עוררה את הסגולה שבישראל, ודווקא אז התברר שישראל דבקים באמונתם במסירות נפש. בימים שלאחר הגזירה התעוררו ישראל לחזור בתשובה ולהתחזק בתפילה ובתורה. מתוך כך התעוררו בישראל הכוחות לעלות לארץ ישראל וליישבה ולבנות את בית המקדש השני, ונפתח הפתח להגדלת לימוד התורה שבעל פה, שהיה המפעל הרוחני העיקרי של תקופת הבית השני. שמחת הפורים מבטאת את הקדושה הנצחית שבישראל, שגם כאשר היא נסתרת על ידי החטאים, אינה מתבטלת, ועל ידי ההנהגה האלוהית היא שבה ומתגלה.
