)
בליל ט"ז בניסן שהוא מוצאי חג ראשון של פסח, היו קוצרים שעורים לקורבן העומר, שהוקרב למחרת ביום, והתיר לכל ישראל לאכול מהתבואה החדשה (לעיל כד, ב). מצווה לספור בכל לילה, מליל קציר העומר - שבעה שבועות, ארבעים ותשעה ימים, וביום החמישים לקיים את חג השבועות. על ידי כך אנו יוצרים קשר מפסח, החג הלאומי שבו גאל ה' את ישראל, לשבועות, החג שבו קיבלנו את התורה.
נוסח הספירה והברכה שלפניה מובא בסידור. נשים פטורות מחובת מצוות ספירת העומר, ואשה הרוצה לספור, מקיימת מצווה. השוכח לספור בלילה, יספור ביום שלמחרת בלא ברכה, ובלילות הבאים ימשיך לספור עם ברכה. השוכח לספור במשך כל היממה, ימשיך לספור מכאן ואילך בלא ברכה. גר שהתגייר באמצע ימי ספירת העומר, כיוון שלא ספר בימים הראשונים, יספור מיום שהתגייר בלא ברכה.
