)
בשלוש קדושות נתעטר יום העצמאות: א) בקדושת מצוות יישוב הארץ, ב) בקדושת הצלת ישראל. ג) בקידוש השם לעיני העמים בהתחלת הגאולה.
א) מצוות יישוב הארץ: ביום ה' באייר ה'תש"ח למניין שאנו מונים לבריאת העולם, בעת ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, זכה עם ישראל לקיים את מצוות יישוב הארץ. ואף שגם לפני כן כל יהודי שהתגורר בארץ קיים מצווה בישיבתו, עיקר מצוות יישוב הארץ היא לכלל ישראל, שהארץ תהיה בריבונות ישראל. שנאמר (במדבר לג, נג): "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ". 'הורשתם' הכוונה כיבוש וריבונות, 'וישבתם' הכוונה ליישבה שלא תהיה שוממה. במשך תקופה ארוכה לא היתה בידינו יכולת לקיים את המצווה, שלא היו לנו צבא וכלי נשק לכבוש את ארצנו וליישבה. בדורות האחרונים, בחסדי ה' על עמו, החלה הרוח הלאומית להתעורר, בתהליך הדרגתי יהודים החלו לעלות לארץ וליישבה, התארגנו והקימו כוח מגן, נאבקו בשלטון הזר, וכך כאשר המנדט הבריטי הסתיים יכלו נציגי הציבור שלנו להכריז על הקמת מדינת ישראל. מאז עם ישראל חזר לקיים את מצוות יישוב הארץ. אמנם עדיין לא כל הארץ בידינו, אבל חזרנו לקיומה הממשי של מצוות יישוב הארץ (ראו לעיל יז, א-טז, על מצוות יישוב הארץ).
ב) הצלת ישראל: ביום העצמאות ניצל עם ישראל משעבוד לחירות, משעבוד לעמים ששלטו בו - לעצמאות מדינית. עד הקמת המדינה לא יכולנו להתגונן מפני שונאינו שרדפו אותנו ורצחו בנו, ומאז הקמתה, בחסדי ה' אנחנו מתגוננים ומנצחים. ואף ליהודים החיים בכל הגלויות נעשתה ביום זה הצלה, שיש להם מדינה שמוכנה תמיד לקולטם, ופועלת למענם בזירה הבינלאומית. לפני תקומת המדינה, לא התחשבו כמעט בטענות היהודים כנגד הרדיפות האנטישמיות הרצחניות שהתחוללו בארצות שונות. לאחר קום המדינה, אפילו המשטר הקומוניסטי נאלץ להתגמש ולהתיר ליהודים לצאת מאחורי מסך הברזל, דבר שלא ניתן היה להעלות על הדעת לפני הקמת המדינה. גם מבחינה רוחנית, על ידי הקמת המדינה היתה לעם היהודי הצלה. משבר רוחני גדול עבר על העם היהודי בעת החדשה. האפשרות שנפתחה בפני היהודים להשתלב במסגרות האזרחיות והלאומיות של המדינות המפותחות יצרה פיתוי גדול להתבוללות, לכן הקהילות היהודיות בחוץ לארץ נחלשות ומצטמקות. רק במדינת ישראל האוכלוסייה היהודית גדֵלה, ותופעת ההתבוללות קטנה יחסית. יתר על כן, אחוז היהודים הקשורים למורשתם במדינת ישראל גבוה מכל קהילה יהודית אחרת בעולם. גם הצלה רוחנית זו נעשתה בזכות הקמת המדינה שאִפשרה את קיבוץ הגלויות ומנעה בעצם קיומה את פיתויי ההתבוללות.
ג) התחלת הגאולה וקידוש השם: בהקמת המדינה הוסרה חרפת הגלות. דורות רבים נדדנו בגלות, עברנו השפלות, שוד ורצח. זה היה חילול השם נורא, מפני ששמו של ה' נקרא עלינו, וכשאנו מתבזים גם שמו של ה' מתבזה עימנו (כמבואר ביחזקאל פרק לו). אמנם נביאי ישראל התנבאו בשם ה' על חזרת עם ישראל לארצו. אבל אחר שעברו כל כך הרבה שנים ודבר ה' לא התקיים, התגבר חילול השם בעולם, ושונאי ישראל כבר גמרו בדעתם כי אבד הסיכוי שעם ישראל יחזור לארצו. והנה אירע הנס, דבר ה' קם. והיה זה קידוש השם גדול ונורא, שהלך והתעצם במלחמת ששת הימים, בה זכינו לשחרר את ירושלים וכל המקומות הקדושים שביהודה ובשומרון. תהליך זה של קיבוץ הגלויות והפרחת השממה, קיבל דחיפה עצומה בעת הקמת המדינה, והוא התחלת הגאולה.
