)
חג הפסח נועד לזיכרון יציאת מצרים, חג השבועות לזיכרון מתן תורה, וחג הסוכות לזיכרון השגחתו של ה' עלינו, מזמן היותנו במדבר ועד עתה. שלושת החגים מכוּונים גם כנגד העונות החקלאיות בארץ ישראל. לכן חג הפסח חל בחודש האביב, וחג השבועות נקרא 'חג הקציר', וחג הסוכות נקרא 'חג האסיף'. בזמנים אלו באופן טבעי האדם שמח, באביב על הצמיחה שפורצת בחיוניות לאחר החורף, בקציר על שפע הברכה שבתבואה, ובאסיף על שלל הפירות הטובים שזכה לאסוף אל ביתו. מצווה לרומם ולקדש בחגים את הרגשות המתעוררים מהתהליכים הטבעיים, ולחברם אל התהליכים הרוחניים שמתרחשים במקביל בעולמות הרוח. חג הפסח והאביב הוא זמן של התחלה והתחדשות, ולכן בו יצאנו ממצרים ונעשינו לעם. חג השבועות והקציר הוא זמן של הבשלת תהליך הצמיחה עד שיאו, ולכן קיבלנו בו את התורה. חג הסוכות והאסיף הוא זמן שמחה של אסיף וסיכום הברכה, וזה הזמן שבו אנו מבטאים את השמחה הגדולה על השראת השכינה עלינו, ועל כל הדברים הטובים שצומחים מכך שאנו חיים בצל השגחתו.
ימי החגים הם גם ימי דין לעונה שבפתח, בפסח נידונים על התבואה, בחג השבועות על הפירות, בחג הסוכות על הגשמים, וראש השנה הוא יום דין כללי לכל השנה. וזו העצה הטובה שנתן לנו ה' במצוות החגים, להתקשר אליו בכל עונה בהודאה ובשמחה, ולהמשיך על ידי כך ברכה לעונה הבאה.
