)
מהתורה כל אחד מששת החגים נוהג יום אחד בלבד, וכן נוהגים בארץ ישראל. אולם בחוץ לארץ תיקנו חכמים שבמקום יום טוב אחד יעשו שני ימים, והיום השני נקרא 'יום טוב שני של גלויות'. יסוד התקנה בתקופה שבה קידשו את החודש על פי עדים, ועל ידי שליחים הודיעו אימתי קידשו את החודש, וממילא מתי יחול החג. אולם לגולה השליחים לא הספיקו להגיע לפני זמן החגים, ועל כן תיקנו שמחמת הספק יקיימו אותם במשך יומיים, וכל מה שעושים בחג הראשון יעשו שוב בחג השני. לדוגמה, בפסח מקיימים את ליל הסדר בשני הלילות. גם לאחר שהחלו לקדש את החודשים על פי חשבון הלוח, וממילא יודעים מתי יחול ראש חודש, התקנה לא השתנתה. יש לכך גם טעם רוחני: בארץ ישראל הקדוּשה מתגלה יותר, ועל כן החגים יכולים להתגלות ביום אחד כמצוות התורה. אולם הנמצאים בחוץ לארץ רחוקים מגילוי הקדושה, וכדי לקלוט את אור החגים עליהם לקיימם במשך יומיים. משל לפנס, שכאשר הוא מאיר למקום קרוב, אורו חזק וממוקד בשטח קטן, וכאשר הוא מאיר למקום רחוק, אורו נחלש ומתפזר על שטח גדול.
בן ארץ ישראל שירד לחוץ לארץ: אם דעתו להשתקע בגולה לכמה שנים, דינו כבן חוץ לארץ, ועליו לעשות יום טוב שני של גלויות. ואם בכוונתו לחזור, דינו היסודי כבן ארץ ישראל, ואם הוא שובת רחוק מקהילה יהודית, אינו צריך לקיים יום טוב שני של גלויות ומותר לו לעשות בו מלאכה. אבל כאשר הוא בקהילה יהודית או סמוך לה, אסור לו להיראות כסותר את מנהגם ופוגע בו.
בן חו"ל שעלה לביקור בארץ: דינו כבן חוץ לארץ, ועליו לקיים בארץ יום טוב שני של גלויות. אבל אם יש לו קשר משמעותי לארץ ישראל, ויש סיכוי מסוים שבעתיד יעלה לארץ, בעת שהוא נמצא בארץ ישראל דינו כבני הארץ שעושים יום אחד. לפיכך, העולה לארץ לשנת לימודים, דינו כבן ארץ ישראל. ואף לאחר שנים, כשיבוא לארץ לביקור, בעת הביקור דינו כבן ארץ ישראל. וכן מי שמתכוון לעלות בעתיד לארץ, או שקנה דירה בארץ כדי לגור בה במשך ביקוריו, או שהוריו או ילדיו עלו לארץ, נחשב כמי שיש לו קשר משמעותי לארץ, ובהיותו בארץ ינהג כבן הארץ. אמנם כל עוד לא עלה, בשעה שהוא נמצא בחוץ לארץ, עליו לקיים יום טוב שני של גלויות.
