)
בשבת כל מלאכה אסורה, ואילו ביום טוב, מלאכת עבודה אסורה אבל מלאכה שאדם רגיל לעשות בביתו לצורך הכנת מאכלי החג - מותרת. לפיכך, מותר ללוש בצק, לאפות לחם ולבשל מאכלים, ומותר להגביר את האש ולהחלישה לצורך כך. וכן מותר להוציא מרשות לרשות מאכלים לצורך הסעודה. אבל אסור לקצור תבואה, לבצור ענבים, לטחון דגן, לסחוט ענבים ליין וזיתים לשמן. שכל המלאכות הללו הן בכלל 'מלאכת עבודה' שנאסרה ביום טוב. 'מלאכת עבודה' נעשית בדרך כלל על ידי פועלים, ובבת אחת מכינים כמויות גדולות לימים רבים או לצורך מסחרי. לעומת זאת, המלאכות שהותרו לצורך אוכל נפש הן מלאכות שאדם רגיל לעשות בביתו לצורך אותו היום. מלאכות אלו הותרו עבור קיום מצוות שמחת החג, אבל אסור לעשותן לצורך חול או לצורך נוכרים.
הבערה: מותר להעביר אש מאש, כגון להדליק גפרור מנר דולק, ואחר כך להדליק בו את אש הכיריים. וכן מותר להגביר את אש הכיריים. אבל אסרו חכמים להדליק אש חדשה ביום טוב, משום שיצירת דבר חדש דומה לעשיית מלאכה. גם הדלקת נורה חשמלית או תנור חשמלי בכלל האיסור. כיבוי: אסור לכבות או להחליש אש בחג, אבל לצורך אוכל נפש מותר להחליש אש. לפיכך, מותר להניח בשר חי על גחלים, למרות שנוטף מהבשר נוזל שמכבה בתחילה מקצת מהגחלים. וכן מותר להחליש את הלהבה שתחת הקדירה כאשר היא חזקה מדי ועומדת לשרוף את התבשיל.
כיצד מכבים את האש: בעבר כשרצו לבשל בחג, לקחו מספר עצים שיספיקו לבישול הקדירה, והדליקו אותם בעזרת אש שהוכנה מערב יום טוב. לאחר סיום הבישול האש דעכה מעצמה. וכך אפשר כיום לצלות בשר במנגל. אבל כאשר מבשלים על כיריים של גז, האש מעצמה לא תכבה, ואסור לכבותה עד צאת החג. אמנם אפשר לכבות את האש ב'גרמא'. כלומר, לאחר סיום הבישול מניחים על האש סיר מלא במים, שכאשר יגלשו, יכבו את האש, ולאחר מכן יסגרו את כפתור הגז, ומשתמשים במים החמים לשתיית תה או לשטיפת כלים, כדי שבישולם לא יהיה בחינם. נוח יותר להשתמש במכשיר שהותקן לשם כך (הנקרא 'חגז'). המכשיר הוא שעון קפיץ שהפעלתו קוצבת את משך הזמן שהגז יוזרם לכיריים, וכאשר יגיע לזמן שנקבע לו, ינתק את אספקת הגז ויגרום לכיבוי הלהבה.
