)
מצווה לכל אדם מישראל להדליק בביתו נרות בשמונת ימי החנוכה, שהם הימים שבהם התרחש נס פך השמן, ובהם אנו מודים לה' שעזר לנו לנצח את היוונים, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש.
החובה היא להדליק בכל יום מימי החנוכה נר אחד עבור כל בני הבית. אולם במצווה זו, משום חביבותה היתרה, נוהגים כל ישראל כמנהג 'מהדרין מן המהדרין', ומוסיפים נר אחד בכל יום כדי לבטא את התגדלות הנס, כך שביום הראשון מדליקים נר אחד, בשני שניים, ובשמיני שמונה נרות.
אחד מבני הבית יכול להדליק נרות עבור כל בני הבית, וכך נוהגים רבים מיוצאי ספרד, שאבי המשפחה מדליק עבור כל בני הבית. ויוצאי אשכנז ומקצת מיוצאי ספרד נוהגים להדר, שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משלו. ורק נשים נשואות אינן נוהגות להדליק נרות, מפני שהדלקת בעליהן נחשבת כהדלקתן, ששניהם נחשבים כאיש אחד. ואשה שרוצה, תדליק אף היא נרות בברכה.
לפני ההדלקה מברכים שתי ברכות, הראשונה על המצווה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה", והשנייה ברכת הודאה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה". ביום הראשון מוסיפים לברך 'שהחיינו'. מיד לאחר הברכות מתחילים להדליק את הנרות. רבים נוהגים לשיר פיוטי 'הנרות הללו' ו'מעוז צור' לאחר הדלקת הנרות.
מצווה שכל בני הבית יתכנסו להדלקת הנרות, כדי שיתפרסם הנס בלבבם. הדבר נצרך במיוחד לבני משפחות שבהן נוהגים שרק אבי המשפחה מדליק נרות. ואם הם אינם בבית בזמן הדלקת הנרות, ישתדלו להשתתף בהדלקה במקום אחר ולענות אמן על הברכות, או שישמעו את הברכות של אבי משפחתם דרך מכשיר אלקטרוני.
איש או אשה שנמצאים מחוץ לביתם ולנים בחדר משלהם, כגון סטודנטים וסטודנטיות, צריכים להדליק נרות בברכה בחדרם. ואם הם מתארחים, אם מנהג המארחים שרק אבי המשפחה מדליק, יצאו ידי מצוותם בהדלקתו. ואם מנהג המארחים שכל אחד מדליק, ידליקו אף הם.
