)
חג החנוכה חל בתקופה שבה הלילות הארוכים בשנה, וגם הירח אינו מאיר, והחושך מגיע לשיאו, והקור החורפי מתפשט על הארץ. ובשעה שהשמש שוקעת, והחושך מתחיל לכסות את הארץ, יוצאים יהודים ונרות בידם, ומדליקים את נרות החנוכה, ומסמלים בזה את האמונה היהודית האדירה שפורצת את כל המחשכים. גם בתקופות החשוכות ביותר, כאשר אימפריות ענקיות שלטו באכזריות בעולם, יהודים לא התייאשו מאור התורה והאמונה, והמשיכו ללמוד וללמד, והראו לעולם כולו איך אפילו מעט מן האור מאיר את החושך.
ימי החנוכה הם ימי השמחה של תורה שבעל פה, מפני שימי החנוכה ומצוות הדלקת הנרות, הן מהמצוות הראשונות שתיקנו חכמים. ומצוות הדלקת הנרות מבטאת את אורה המיוחד של התורה שבעל פה, שבכוחה להאיר את עמקי החושך. בימי בית המקדש הראשון היתה הנבואה נפוצה בישראל וממילא עסקו בעיקר בתורה שבכתב, היינו בגילויים הנבואיים הגדולים. לאחר חורבן הבית הראשון והסתלקות הנבואה הגיעה שעתה של תורה שבעל פה. העקרונות קבועים בתורה שבכתב, והדרך להגשמתם נסללת על ידי חכמי תורה שבעל פה. אמנם אור התורה שבכתב מבהיק יותר, כשמש בצהריים, ואילו אור התורה שבעל פה דומה לירח וכוכבים. אולם בכוחה של תורה שבעל פה לרדת אל מסתרי נפשו של האדם, ולהאיר את כל הפינות החשוכות שבעולם. בתקופת בית המקדש השני הונחה התשתית לסדר לימוד תורה שבעל פה, לכל התקנות, הסייגים והמנהגים, ועל ידי כך נמשך אור התורה מעולם הנצח אל העולם הזה, ובזכותו יכולנו להתמודד עם כל קשיי הגלות. נרות החנוכה מבטאים את האורות הקטנים של תורה שבעל פה שמאירים את כל המחשכים. העלייה במספר הנרות מיום ליום מבטאת את תוספת ההארה שהולכת וגוברת עד שנזכה להאיר את כל המחשכים. שמונת הימים והנרות מבטאים את המגמה לתקן את העולם שנברא בשבעה ימים, אל מדרגת השמונה שמעל הטבע, שעל ידה אפשר לרומם את הטבע ולתקן את העולם כולו במלכות שדי.
