שמות החג

בתורה ובדברי חכמים ישנם מספר שמות לחג השבועות ולכל אחד משמעות משלו: א) חג השבועות, ב) חג הקציר, ג) יום הביכורים, ד) עצרת. 

חג השבועות: על שם שבעת השבועות שסופרים עד שחוגגים אותו. הספירה מבטאת כמיהה וציפייה לקראת מתן תורה, שבאה לידי ביטוי בכל שבע המדרגות שמתפרטות ל-49 מדרגות שהאדם כלול מהן (לעיל לב, א-ב). 

חג הקציר: כשם שבתקופת חג הקציר החקלאים קוצרים את התבואה, כך מבחינה רוחנית בחג השבועות קצר עם ישראל את פרי עמלם של הדורות הקודמים וזכה לקבל את התורה. 

חג הביכורים: בחג השבועות הכהנים מקריבים את 'שתי הלחם' שהיו עשויות מחיטים של השנה החדשה, ומעת הקרבתן הותר להביא קורבנות מנחה למקדש מהתבואה החדשה. ומאז גם התחיל זמנה של מצוות הבאת הביכורים למקדש שנמשך עד חנוכה (לעיל יט, יא).

עצרת: בלשון חכמים נקרא חג השבועות 'עצרת', ומשמעות השם, יום שבו אנשים רבים עוצרים את עצמם מכל עיסוק ומתאספים ומתכנסים בחגיגיות, ואוצרים וקולטים בנפשם את תוכן ההתאספות. ה'עצרת' הגדולה והחשובה ביותר שהתקיימה אי פעם היתה במעמד הר סיני, שבה התאספו כל ישראל באחדות גמורה לקבל את התורה. כפי שנאמר (שמות יט, ב): "וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" - "כאיש אחד בלב אחד". בכל ציבור יש תמיד מחלוקות וקטטות, ורק שם אל מול ההר, על ידי הכוונה המשותפת לקבל את התורה, נעשו כולם מאוחדים. ולא רק ישראל שבאותו הדור עמדו ליד הר סיני, אלא כל נשמות ישראל שבכל הדורות ואף שורש נשמות כל הגרים שבכל הדורות, התכנסו ליד הר סיני ונטהרו מטומאתם וקיבלו את התורה.