)
מצווה ליטול בחג הסוכות ארבעה מינים: אתרוג, לולב, הדס וערבה, שנאמר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר (אתרוג), כַּפֹּת תְּמָרִים (לולב) וַעֲנַף עֵץ עָבֹת (הדס) וְעַרְבֵי נָחַל (ערבה), וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלוֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים" (ויקרא כג, מ). מצווה ליטול אותם יחד, כשהלולב אגוד עם ההדסים והערבות ביד אחת, והאתרוג ביד השנייה. ואם נטלם בזה אחר זה, יצא בדיעבד ידי חובה. רעיון עמוק צפון בהלכה זו. אמרו חכמים: כשם שבארבעת המינים יש שני מינים שנותנים פירות - אתרוג ולולב (דקל-תמר), ושני מינים שאינם נותנים פירות - הדס וערבה, כך בישראל יש תלמידי חכמים ואנשי מעשה. וכשם שאם חסר מין אחד אין יוצאים ידי חובת ארבעת המינים, כך בישראל אין תלמידי החכמים מתקיימים בלא אנשי המעשה שמסייעים להם בפרנסתם ומגשימים במעשיהם את חזון התורה, ואין אנשי המעשה מתקיימים בלא תלמידי החכמים שמעניקים ערך למעשיהם ומקשרים אותם לחיי העולם הבא.
ביתר פירוט ביארו חכמים, שארבעת המינים רומזים לארבעה סוגי אנשים. האתרוג שיש בו טעם וריח כנגד אנשים שלמים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים, והוא רומז לשלמות שתהיה בעתיד. לכן גם מדקדקים בהידורו ויופיו של האתרוג יותר משאר המינים.
הלולב (דקל-תמר) יש בו טעם ואין בו ריח, כנגד תלמידי חכמים שיש בהם תורה אבל מחמת שקידתם בלימוד אינם זוכים להרבות במעשים טובים. כיוון שהם מייצגים את התורה הקדושה, מעלתם גדולה, ולכן הלולב הוא הגבוה שבמינים, ואותו מזכירים בברכה, לרמוז על מעלת התורה שצריכה להדריך את הכל. התנאי הבסיסי ללימוד התורה - שיהיה מתוך התקשרות לכלל ישראל באחדות, ולמרות שיש בתורה דעות שונות וצדדים שונים, כולם יוצאים ממקור אחד וחוזרים להתלכד יחד. כמו כן הלולב בצורתו המיוחדת רומז לכך. עליו צומחים לשני צדדים מנוגדים, אבל הם נצמדים לשִדְרַה באחדות. יש בו עלים רבים, אבל הם אינם נפרדים זה מזה אלא כל אחד חופף על חברו ומוסיף עליו מעט משלו, וכולם יחד מכסים את השדרה. ואף כל עלה ועלה מורכב משני עלים שמתאחדים זה עם זה על ידי התיומת. גם צורתו הישרה מבטאת אחדות, שהוא מכוון למטרה אחת. הרי שהלולב רומז לתורה, שיש בה דעות ומחלוקות, אבל שורשן ומגמתן אחת.
ההדס שריחו טוב אך אין בו טעם, רומז לבני אדם שאינם גדולים בתורה אבל זוכים להיות צדיקים, להרבות מצוות ומעשי חסד שבין אדם לחברו וליישב את הארץ, והשפעתם הטובה מתפשטת סביב כמו הריח הטוב, ובזכותם העולם מתקיים. אחת המצוות שההדסים רומזים אליה היא מצוות פרו ורבו, שהעלים המשולשים מבטאים ריבוי.
הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח, רומזת ליהודים פשוטים, שלא זכו לתורה ומעשים טובים. לכאורה כיוון שאין בהם תורה ומעשים טובים, אין לחייהם ערך ולא יוכלו לזכות לחיי העולם הבא. לכן מצווה לאגוד את הערבה יחד עם שאר המינים, כדי לכלול אותם בברכה, ועל ידי כך הכישרונות הגנוזים בהם יתגלו, ובזכות כך אנו מוצאים שפעמים רבות, דווקא ממשפחות פשוטות צמחו תלמידי חכמים חשובים ובעלי מעשים גדולים. הרי לנו שכל המינים נצרכים כאחד, ורק על ידי איחוד כל הכוחות, עם ישראל יכול למלא את ייעודו, לתקן את העולם ולהיטיב לכל הברואים כדבר ה'.
