- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

חטא אדם הראשון

1 דק'

חטא אדם הראשון

האזן למושג:

"וַיְצַו ה' אֱלוֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר: מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ, כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, יז). האדם מתקיים על ידי מה שהוא קולט לתוכו, רעיונות כמאכלים, וציווה ה' את האדם שיאכל וייהנה מכל עצי הגן, מפני שיש בכוחו לעכל את פירותיהם, לברור מהם את הטוב ולפלוט את הרע בלא להיסחף אחריו. אולם הזהיר אותו שלא לאכול מפרי עץ הדעת טוב ורע, מפני שבפירותיו יש עירוב של צדדים חיוביים ושליליים בעוצמה כזו שאין בכוחו לברור, ואם יאכל מהם - הרע שבהם יחדור לגופו ולנפשו ויגרום למיתתו. כדרך אגב, זה היסוד לשמרנות הטובה, שנזהרת מלהתפתות אחר רעיונות חדשים ומסוכנים, שאף שיש בהם צדדים חיוביים, הצד השלילי שבהם עלול להרוס את הדברים החיוביים שבחיים.

אולם האדם חטא ואכל מעץ הדעת טוב ורע, ונענש בגירוש מגן עדן אל הארץ שקוללה בעוונו, שכדי להתקיים עליה, עליו לשעבד עצמו בעבודה קשה, עד שימות וגופו ישוב אל האדמה שממנה נלקח. ובניו אחריו, דור אחר דור, בזיעת אפם יוציאו את לחמם מהאדמה, ובמסלול מפרך, רצוף משברים, ישכללו את העולם ויפתחו אותו. נמצא שמגמת העונש להביא את האדם לייעוד שנועד לו מתחילה, אלא שבמקום שהדבר יֵעשה בדרך קלה ונעימה של לימוד עצמי, הדבר נעשה בתהליך ממושך שכרוך בניסיונות ובייסורים קשים, שמתוכם האדם לומד להתקדם. אמנם לאחר התיקון, כאשר הרע יתהפך לטובה, האנושות תגיע למדרגה גבוהה ממדרגתו של אדם הראשון בגן עדן. כי גדולה מעלתם של בעלי תשובה שהופכים את הרע לטוב, ממעלתם של צדיקים שהתנזרו מהרע ורק את הטוב המוגדר ביטאו בחייהם.

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

המבול ונֹח

0.5 דק'

המבול ונֹח

האזן למושג:

לאחר הגירוש מגן עדן בני האדם החלו ללמוד להתקיים על פני האדמה, אולם הרוע שנכנס באדם גָאָה והציף חטאים ועוולות של רצח, ניאוף ועבודה זרה, ומעל הכל - שחיתות וגזל של בעלי הכוח והשררה, שהשחיתו כל חלקה טובה. הם ניצלו את הטבע ולא פיתחו אותו. כך הלכה האנושות והתדרדרה עד שכמעט גוועה, וכשמלאה הארץ חמס, נחתם דינם להימחות מעל פני האדמה במבול. מכל בני האדם ששקעו בחטא, רק נֹח היה צדיק תמים, שלא נגרר אחר החברה הרעה אלא המשיך לעסוק ביישובו של עולם, בחרישה ובזריעה. לכן ציווה אותו ה' לעשות תיבה שעל ידה יינצלו הוא ובני משפחתו, ואיתם זכר ונקבה מכל מיני החיה והעוף, ושבעה זוגות מכל אחד מהמינים הטהורים (המינים הכשרים לאכילה).

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

נח ואברהם

0.5 דק'

נח ואברהם

האזן למושג:

אף שנח היה צדיק תמים, ואל מול כל בני דורו ששקעו בחטא והשחיתו את העולם, שמר על יושרו ועסק ביישובו של עולם, לא התאמץ נח להשיב את בני דורו בתשובה. די היה לו בכך שהוא עצמו נהג בחריצות ובדרך ארץ. ייתכן שהעריך בצדק שאין סיכוי שיחזרו בתשובה, ועל כן העדיף לשמור על תום צדקותו ולשמש דוגמה לחיים נכונים של עבודה ישרה. לכן מורשתו היא מורשת של דרך ארץ ומעשים טובים וזהירות מלהשחית ולקלקל את הבריאה, בלא חזון אלוהי גדול של חתירה מתמדת לתיקון עולם.

לעומתו, אברהם אבינו, שנולד בדור העשירי לנח, ביקש בכל ישותו לעשות את העולם טוב ומתוקן יותר. הוא ראה את הטוב שבאדם ורצה להיטיב לכל הבריות, ואף אם חטאו, השתדל להחזירם בתשובה ולהעמידם על דרך האמת והטוב. הוא התקומם במסירות נפש כנגד עבודת אלילים ודיכוי אנשים. זו המורשת של עם ישראל, שלעולם אינו מסתפק בתיקון חלקי, אלא חותר תמיד לתיקון מלא של העולם. זה מתחיל מהנשמה שנתן ה' בישראל, נשמה שחותרת לדבקות בה' ובאידיאלים ובערכים האלוהיים שעל ידם מתקנים את העולם. 

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

אברהם אבינו ושרה אימנו

1 דק'

האזן למושג:

שלושה אבות וארבע אימהות לעם ישראל: אברהם, יצחק ויעקב; שרה, רבקה, רחל ולאה. נזכיר בקצרה את מורשתם ומעט מסיפור חייהם.

מבשרי האמונה בעולם היו אברהם אבינו ושרה אימנו, שדבקו באמונה באל אחד ובמעשי חסד. פתחו את אוהלם לעוברי דרכים, עמדו לצד קרוביהם בשעת צרתם, וקֵרבו רבים לאמונה בה' אחד. אולם שרה אימנו היתה עקרה, ובמשך שנים לא זכו אברהם ושרה לילד. היה זה ניסיון גדול, שהנה, גדולי המאמינים אינם זוכים למה שכמעט כל אדם זוכה. שלא כמקובל באותם זמנים, לא ביקש אברהם אבינו לקחת אשה נוספת. וה' התגלה אליו ואמר: "הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים... כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ! וְהֶאֱמִן בַּה' וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ צְדָקָה" (בראשית טו, ה-ו). עברו עוד שנים רבות, וכשראתה שרה שאינה יולדת, הביאה לאברהם את שפחתה הָגָר המצרית, לשמש כדוגמת 'אם פונדקאית', כדי שתלד להם ילד שיגדל על ברכי שתיהן. כך נולד ישמעאל, אולם תקוותה של שרה אימנו שהגר תמשיך לנהוג בה כבוד ותגדל את בנה על מורשתה, לא התגשמה. 

אברהם ושרה המשיכו בדרכם ללמד אמונה וחסד לבריות. בינתיים נצטווה אברהם אבינו על ברית המילה. לאחר מכן, בצהרי יום חם, שלח להם ה' שלושה מלאכים שנראו כהולכי דרכים, ואברהם ושרה כדרכם כיבדו אותם במאכל ובמשקה. במהלך הסעודה התגלה אחד האורחים כמלאך ובישר כי בשנה הבאה ייוולד להם בן. במסורת ישראל מקובל שהיום שבו באו המלאכים היה היום השלישי למילתו של אברהם, יום שבו כאביו גברו, ומכיוון שהיה אותו יום חם במיוחד, היה צפוי שאברהם אבינו ישכב באוהלו. אך למרות זאת, לא ויתר אברהם על הסיכוי להכניס אורחים, שדווקא ביום חם מבקשים יותר לחסות בצל אוהלו. לפיכך ישב בפתח אוהלו, וכשראה את שלושת עוברי הדרכים, רץ לקראתם להזמינם וזכה לקבל יחד עם שרה את הבשורה. לאחר לידת בנם יצחק, החל ישמעאל לצאת לתרבות רעה. כשראתה שרה אימנו שהוא עלול לפגוע בבנה יצחק ולהרוס את מפעלם הרוחני, דרשה את גירושו של ישמעאל עם אימו הגר שחינכה אותו לכך. דרישתה ציערה מאוד את אברהם, אולם ה' התגלה אליו ואמר: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ, כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ, כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע. וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא" (בראשית כא, יב-יג). בכך הבטיחה שרה אימנו את המשך מורשתם.

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

עקדת יצחק

1 דק'

עקדת יצחק

האזן למושג:

"וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְהָאֱלוֹהִים נִסָּה אֶת אַבְרָהָם... וַיֹּאמֶר: קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק, וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ" (בראשית כב, א-ב). הניסיון היה נורא, אולם אברהם אבינו דבק באמונתו בה', וכיוון שהצו האלוהי שקיבל בנבואה היה ברור ונחרץ, קיים את מצוותו בענווה. ואף שלא הבין מדוע ציווה אותו ה' בכך, ולשם איזו תכלית, כיוון שידע שהמצווה היא מאת ה' בורא העולם, מקור החיים, הטוב והאמת, הצדק והמוסר - קיים את מצוותו. וישכם אברהם בבוקר, ויקח את בנו יחידו להר המוריה, וכבר העלה אותו על גבי המזבח להקריבו. "וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאַךְ ה' מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר: אַבְרָהָם אַבְרָהָם... אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה, כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלוֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי... בִּי נִשְׁבַּעְתִּי נְאֻם ה', כִּי יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ. כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם, וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו. וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ, עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי" (בראשית כב, יא-יב; טז-יח). 

אז התברר שכבר מתחילה לא היתה כוונה שישחט אברהם את יצחק בנו, כדרך עובדי האלילים שסביבו, שהיו מקריבים את ילדיהם כדי לְרַצות את אליליהם. אלא רצון הבורא היה לגלות את עוצמת אמונתם של אברהם ויצחק, שמוכנים להקריב את כל אשר להם למען גילוי דבר ה' וברכתו לעולם. לימים, שרתה השכינה במקום העקדה, בהר המוריה, ובני ישראל בנו שם את בית המקדש. לדורי דורות שימשה 'עקדת יצחק' כמופת של אמונה ומסירות נפש על קידוש השם וגילוי דבר אמונתו ומוסרו לעולם.

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

יצחק אבינו ורבקה אימנו

1 דק'

יצחק אבינו ורבקה אימנו

האזן למושג:

האתגר שעמד לפני יצחק אבינו היה להמשיך את מורשת אביו הגדול, שגילה את אור האמונה בעולם. לעיתים יותר קל לפרוץ את הדרך מלהתמיד בה. יצחק אבינו התמיד בה בנאמנות ובגבורה. עובדה אופיינית בחייו של יצחק אבינו, שהוא היחיד מבין האבות שנולד בארץ ישראל ולא יצא ממנה. ואף בימי הרעב, כאשר ביקש לרדת למצרים כדרך שירד אביו, התגלה אליו ה' והורה לו להישאר בארץ. בעבודת החקלאות היה חרוץ ומצליח, ואף השכיל לחזור ולחפור את בארות המים שחפר אביו וסתמום פלישתים. סיפור מציאת האשה עבור יצחק מאפיין את מורשת החסד של בית אברהם ושרה. אליעזר עבד אברהם רצה לבחון את המועמדת הראויה ליצחק, בכך שכאשר יגיע לחרן, יעמוד ליד המעיין, ויבקש מהנערות שיעלו מהבאר להשקותו מעט מים, והנערה שתיענה לבקשתו ואף תציע להשקות את גמליו מיוזמתה, היא הראויה. וה' זימן שרבקה ממשפחת אברהם יצאה לקראתו, וכשביקש ממנה מעט מים מיהרה להשקותו, ובחריצותה וטוּב ליבה מיהרה לבאר ושאבה מים רבים עד שהשקתה את כל גמליו הצמאים. 

גם רבקה אימנו היתה עקרה, ולאחר שנים של תפילות נפקדה בתאומים, עשיו ויעקב. דרכיהם נפרדו, יעקב היה איש תם יושב אוהלים, ועשיו איש שדה וציד, שמוכן להרוג כדי להשיג את מבוקשו. כשראה יעקב שעשיו אינו מתאים להמשכת מורשת משפחתם ובז לתפקידו כבכור שנועד להמשיך את מורשת האמונה, קנה ממנו את הבכורה תמורת נזיד עדשים. כאשר הזקין יצחק ועיניו כבדו מלראות, ביקש לברך את בנו הבכור. אולם רבקה, שהכירה את מעלליו של עשיו, ידעה שאינו מתאים להמשיך את מורשתם, וציוותה על בנה יעקב שיתחפש לעשיו ויקבל במקומו את ברכתו. וכך היה, יצחק בירך את יעקב, וכאשר הבין שטעה, לא חזר בו אלא הסכים שהברכה תחול על יעקב. כפי הנראה ידע אף הוא את מעלליו של עשיו, אלא שסבר שהואיל והוא הבכור מוכרחים לברכו. וכשהבין שבירך בטעות את יעקב, ועוד לפני כן מכר עשיו את בכורתו ליעקב, היה מרוצה מכך שה' סיבב שברכתו תגיע ליעקב. 

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

יעקב אבינו

0.5 דק'

יעקב אבינו

האזן למושג:

כשהבינה רבקה אימנו שבנה עשיו מתכנן להרוג את יעקב על שלקח את ברכתו, דאגה לשלוח את יעקב למשפחתה בחרן, כדי שימצא שם את זיווגו ולאחר מכן יחזור. היא אף ביקשה מיצחק שיברך אותו, ויצחק העניק לו את ברכת אברהם, שיִפרה וירבה ויירש את הארץ. בבוא יעקב אבינו לחרן, מצא את רחל בת לבן אחי אימו, וַיֶּאֱהָבֶהָ. כדי לשאתה לאשה הסכים לדרישתו של לבן, ועבד אצלו שבע שנים. בסוף שבע השנים, בליל חתונתם, החליף לבן את רחל בבתו הגדולה לאה, ובבוקר מצא יעקב שהתחתן עם לאה. כשהתרעם על כך בפני לבן, הציע לבן ליעקב לשאת גם את רחל ובתמורה להתחייב לעבוד אצלו עוד שבע שנים. הכוח היה בידי לבן, שבעת הצורך היה מוכן לחסל את העומדים בדרכו. כך נאלץ יעקב לעבוד עוד שבע שנים. לאחר שסיים את שנות עבודתו עבור נשיו, עבד שש שנים נוספות אצל לבן בשותפות, כדי לצבור רכוש לקראת חזרתו לארץ. למרות שלבן רימה את יעקב כמה פעמים, במשך עשרים שנה ברציפות עבד יעקב בחריצות, והיה רועה את הצאן בנאמנות, גם בימי הקיץ החמים וגם בלילות החורף הקרים, ובזכות זאת ה' שמר עליו וברך את עבודתו. 

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

אימותינו רחל ולאה והשבטים

2 דק'

אימותינו רחל ולאה והשבטים

האזן למושג:

לאה אימנו אהבה מאוד את יעקב וזכתה ללדת לו שישה בנים: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון, ועוד בת ושמה דינה. רחל אימנו, שהיתה האשה האהובה יותר על יעקב, היתה במשך שנים רבות עקרה, וכאשר כבר התייאשה מללדת, נתנה את שפחתה בלהה ליעקב, כדי שעל ידה תזכה גם היא לבנים, וכך נולדו: דן ונפתלי. ואף לאה הלכה בעקבותיה ונתנה את זלפה שפחתה ליעקב, ונולדו להם שני בנים: גד ואשר. לבסוף זכתה רחל וילדה אף היא שני בנים: יוסף ובנימין, אולם בעת לידת בנימין מתה. אלו הם שנים עשר בני יעקב, שכל אחד מהם אב לשבט בישראל. כשחזר יעקב אבינו לארץ, נאבק עם מלאך וקיבל את השם 'ישראל', ועל שמו קיבל עמנו את השם 'ישראל'. רעיונות רבים נלמדו מאופיין של רחל ולאה, ופירושים רבים ישנם על תכונות ילדיהן, שכל אחד המשיך בדרכו את אופיין המיוחד. 

מתח רב התעורר בין בני לאה המבוגרים לבין יוסף בנה המוכשר של רחל, שהיה אהוב במיוחד על יעקב אביהם. האחים חשבו שכמו ישמעאל ועשיו, אף יוסף אינו מתאים להיות שותף במורשת אביהם יעקב, ומכרוהו לעבד למצרים. לאביהם סיפרו שהוא נטרף. צערו של יעקב על אובדן יוסף בנו האהוב והמוכשר, בנה היתום של רחל אשתו האהובה, לא ידע גבול. בדרך ארוכה ומפותלת הגיע יוסף העבד אל פרעה מלך מצרים, פתר את חלומותיו והציל את ממלכת מצרים מרעב. כך התעלה ונעשה משנה למלך מצרים. בעקבות הרעב ירדו אחי יוסף למצרים לקנות מזון, שם העמידם יוסף בניסיון, ובלא שהכירוהו, ביטאו מתוך צרתם את חרטתם על מכירת אחיהם יוסף. כשראה יוסף בתשובתם, פרץ בבכי, התגלה אליהם וסלח להם על מכירתו, וביקש שיודיעו לאביו יעקב שהוא חי ומשנה למלך מצרים. בעקבות זאת ירדה כל משפחת יעקב למצרים.

יעקב אבינו עבר בחייו קשיים וייסורים, במאבקו עם אחיו עשיו, בסיבוך נישואיו בעקבות רמאות לבן, במות אשתו רחל בלידת בנימין, בצער גידול הילדים וחינוכם, כשהשיא הנורא בריב האחים עם יוסף שהגיע למכירתו לעבד. אולם בזכות דבקותו באמונה ובעבודה, בסופו של דבר כל החטאים תוקנו, בניו חזרו להתאחד, וכולם יחד, בלא יוצא מן הכלל, עמדו סמוך למיטתו בעת שנפטר מהעולם, וקיבלו את צוואתו - לדבוק במורשת אבותיו. לפי מסורת ישראל, כשדאג יעקב אבינו לפני פטירתו שמא אחד מבניו לא ימשיך בדרך האמונה, אמרו שנים עשר בניו יחד: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלוֹהֵינוּ ה' אֶחָד". כלומר: אבינו ישראל, הסר דאגה מליבך, ה' אלוהיך הוא אלוהינו, והוא אחד ואין בלתו. בכך נחה דעתו, ואף הוא השיב לעומתם: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד". במילותיו האחרונות ביקש שיחזירו אותו לארץ ישראל לקברי אבותיו במערת המכפלה שבחברון. זה היה הביקור האחרון שלהם בארץ לפני שהחלו שנות השעבוד הקשות במצרים. 

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

קריעת ים סוף

0.5 דק'

קריעת ים סוף

האזן למושג:

לאחר שהמצרים נכנעו והסכימו לשלח את ישראל ממצרים, חיזק ה' את ליבם כך שרק אם באמת ירצו לשוב בתשובה, יסכימו לשחרורם של ישראל. ואם לא, יתמלאו בעזות וירצו לשוב לשעבדם. כך רדפו המצרים עם כל חילם אחר ישראל והשיגום ליד ים סוף. כשראו ישראל את המצרים, זעקו אל ה'. וה' השיב, שבמקום לצעוק אליו לעזרה, יתחילו להציל את עצמם בכניסה לתוך הים. לאחר שישראל, בהנהגת משה רבנו, החלו להיכנס לים, אירע הנס הגדול: הים נבקע, ובני ישראל עברו בתוכו ביבשה כשצבא מצרים דולק אחריהם. כשעלו אחרוני ישראל מהים, שב הים למקומו, וכל חיל מצרים טבע בתוכו. 

בימי שגרה, נס הוא דבר שאינו רצוי, שכן ה' ברא את הטבע וחוקיו, כדי שהאדם בכישרונו ילמד להשתמש בהם באופן הטוב ביותר. אולם כדי לגלות לעולם את האמונה ואת כוחו של הבורא והשגחתו ושמירתו על עמו, היכה ה' את מצרים בעשר המכות, ולאחר צאתם, קרע את ים סוף והעביר את בניו בתוכו.

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

מעמד הר סיני

1 דק'

מעמד הר סיני

האזן למושג:

לאחר שהסכימו ישראל לקבל את התורה, התקיים האירוע הגדול והמופלא בתולדות העולם, שבו עם שלם עמד ושמע את קול האלוהים מדבר אליו. "וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד, וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה. וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת הָעָם לִקְרַאת הָאֱלוֹהִים מִן הַמַּחֲנֶה וַיִּתְיַצְּבוּ בְּתַחְתִּית הָהָר. וְהַר סִינַי עָשַׁן כֻּלּוֹ מִפְּנֵי אֲשֶׁר יָרַד עָלָיו ה' בָּאֵשׁ, וַיַּעַל עֲשָׁנוֹ כְּעֶשֶׁן הַכִּבְשָׁן, וַיֶּחֱרַד כָּל הָהָר מְאֹד. וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד, מֹשֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלוֹהִים יַעֲנֶנּוּ בְקוֹל. וַיֵּרֶד ה' עַל הַר סִינַי אֶל רֹאשׁ הָהָר... וַיְדַבֵּר אֱלוֹהִים אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (שמות יט, טז - כ, א). אז נאמרו לישראל עשרת הדיברות. המעמד היה נורא ונשגב עד שישראל חששו שהנה הם עומדים למות. שנאמר: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן, וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק. וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה: דַּבֵּר אַתָּה עִמָּנוּ וְנִשְׁמָעָה וְאַל יְדַבֵּר עִמָּנוּ אֱלוֹהִים פֶּן נָמוּת". משה הרגיעם והסביר שהמעמד הנשגב נועד לרומם אותם ולהשריש בהם את האמונה, כדי שיוכלו להתגבר על יצר הרע ולא יחטאו (שמות כ, טו-יז). במעמד הר סיני התגלתה גם מדרגת נבואתו של משה רבנו, שהיא מעל לכל הנביאים שהיו ושיהיו, שהוא הנבחר לקבל את התורה מאת ה' ולמוסרה לישראל. לאחר מעמד הר סיני שהה משה ארבעים יום על ההר וקיבל מה' את לוחות הברית שבהם עשרת הדיברות, ואת יסודות ותמצית כל התורה. גם אחר כך במשך ארבעים שנות נדודי ישראל במדבר, המשיך משה רבנו לקבל את התורה מאת ה' עד סיומה בסיפור מותו. 

- - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח - לארשי ןוזח

עשרת הדיברות שנאמרו במעמד הר סיני

2 דק'

עשרת הדיברות שנאמרו במעמד הר סיני

האזן למושג:

לרוב חשיבותם של עשרת הדיברות, נביאם כלשונם (שמות כ, ב-יג), בתוספת ביאור קצר.

א) אָנֹכִי ה' אֱלוֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים. האמונה נלמדת דרך סיפור הגילוי של ה' לישראל.

ב) לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי. לֹא תַעֲשֶׂה לְךָ פֶסֶל וְכָל תְּמוּנָה אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וַאֲשֶׁר בָּאָרֶץ מִתָּחַת וַאֲשֶׁר בַּמַּיִם מִתַּחַת לָאָרֶץ. לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלוֹהֶיךָ אֵל קַנָּא פֹּקֵד עֲוֹן אָבֹת עַל בָּנִים עַל שִׁלֵּשִׁים וְעַל רִבֵּעִים לְשֹׂנְאָי. וְעֹשֶׂה חֶסֶד לַאֲלָפִים לְאֹהֲבַי וּלְשֹׁמְרֵי מִצְוֹתָי. (על מצוות האמונה ואיסור עבודה זרה להלן בפרק טו, במיוחד ו-ז; יג).

ג) לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלוֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. כהמשך לשני הציוויים הראשונים, שעוסקים באמונה בה' ושלילת עבודה זרה, מצווה זו נועדה לבסס את יחס הכבוד לה', שלא להזכירו לשווא, במיוחד במסגרת שבועה.

ד) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלוֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. האמונה בה' מתגלה בכל הממדים, ובכללם בממד הזמן. יום השבת הוא היום שבו נצטווינו לשבות ממלאכה, להתעמק ביסודות האמונה ולעסוק בתורה מתוך מנוחה ועונג. (על מצוות השבת להלן בפרקים כו-כח).

ה) כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. כהמשך למצווה לכבד את ה' - מצווה לכבד את ההורים. העיקרון המוסרי של הכרת טובה הוא ערך יסוד, וכאשר מקיימים אותו כלפי ההורים, נפתחים לקיימו כלפי כל אדם, ומעל הכל כלפי הבורא. (על מצווה זו להלן בפרק יב). 

ו) לֹא תִּרְצָח. במצווה זו למדנו על קדושת חיי האדם שנברא בצלם אלוהים, ועל כן אסור לפגוע בחייו, ומכך מסתעפות מצוות רבות שנועדו לשמור על החיים ולקיימם. (על מצווה זו להלן בפרק ד).

ז) לֹא תִּנְאָף. מצווה זו נועדה למנוע פגיעה בקדושת ברית הנישואין. (על מצווה זו וענפיה להלן בפרקים ח-יא).

ח) לֹא תִּגְנֹב. ערכו של האדם מתבטא גם בכבוד לעבודתו וליצירתו, ועל כן אסור לגנוב דברים ששייכים לזולת, וקל וחומר שאסור לגנוב אדם ולהופכו לעבד. מלבד הפגיעה באדם המסוים שממנו גנבו, הגניבה מערערת את יסודות החברה ופוגעת ברצונם של האנשים לעבוד וליצור ומובילה את החברה לעוני ולמחסור. (סביב מצווה זו ראו פרקים ג; ה). 

ט) לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר. הוא האיסור להעיד בפני בית הדין עדות שקר. מצווה זו כמו מצוות נוספות בתורה, נועדה לבצר את מעמדה של מערכת המשפט ולאפשר לה לדון דין צדק. (סביב מצווה זו ראו פרק ז).

י) לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ. לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. התאווה והחמדנות הן אבות החטאים שבין אדם לחברו, לכן ציוותה התורה לרסן את היצר בראשיתו, בעודו בשלב החמדנות (ראו להלן ג, לג).