- - םידעומו תבש - םידעומו תבש - םידעומו תבש

ימי החנוכה לדורות

0.5 דק'

ימי החנוכה לדורות

האזן למושג:

בימי בית המקדש השני, גזרה מלכות יוון על ישראל שיעזבו את התורה והמצוות, ופרצו למקדש וחיללו אותו. כשגברו החשמונאים וטיהרו את המקדש, ביקשו להדליק את נרות המנורה, ולא מצאו שמן טהור זולת פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, והיה בו כדי להדליק יום אחד בלבד, ונעשה להם נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה הבאה קבעו חכמים ששמונת הימים הללו יהיו ימים טובים להלל והודאה לה' על נס הניצחון, ולזכר נס פך השמן ידליקו נרות. עוד חגים רבים תיקנו חכמים להודאה ושמחה על הישועות שנעשו לישראל בימי החשמונאים, כדוגמת יום ניקנור בי"ג באדר שבו ניצחו חַיִל יווני גדול והרגו את ניקנור מפקדם, וכ"ה במרחשון, שבו כבשו את שומרון והחלו ליישבה. אולם לאחר שנחרב בית המקדש השני, בטלו כל החגים הללו. ורק ימי החנוכה, בזכות מצוות הדלקת הנרות, נותרו לדורות.

- - םידעומו תבש - םידעומו תבש - םידעומו תבש

מרד החשמונאים

1 דק'

מרד החשמונאים

האזן למושג:

הלחץ החריף כנגד היהדות עורר את הזיק הנשמתי, וכשהגיעו היוונים לכפר מודיעין, וביקשו להכריח את מתתיהו בן יוחנן כהן גדול לעבוד עבודה זרה, קם מתתיהו והרג את היווני והמתייוון שאיתו. החידוש במעשהו היה, שבמקום להיהרג על קידוש השם כשאר החסידים, בחר להרוג את הצורר, ויחד עם בניו הרים את נס המרד ביוונים ובהתייוונות. המלחמה בהנהגת בנו יהודה היתה קשה. בגבורה ובכישרון, גברו החשמונאים על חֵילות היוונים. לאחר כשנתיים הצליחו לשחרר את ירושלים משלטון היוונים, וביום כ"ה כסלו ג' אלפים תקצ"ו (164-5 לפה"ס), החלו לטהר את המקדש ולהחזיר את עבודת הקורבנות לקדמותה. אז התרחש נס פך השמן. 

לאחר מכן, חזרו היוונים לארץ בכוחות גדולים וכבשו את ירושלים, והשליטו את הכהנים המתייוונים על המקדש. אך כדי שלא להחריף את המתח עם היהודים, ביטלו את גזירות השמד והתירו ליהודים לקיים את התורה ומצוותיה. אולם המרד כבר לא נפסק, החשמונאים המשיכו להילחם ביוונים ובהתייוונות. המלחמה ידעה עליות ומורדות, האחים החשמונאים שילבו גבורה, דיפלומטיה ותחבולות, עד שלאחר עשרות שנים זכינו לעצמאות מדינית. אמנם בחסות מסוימת של הממלכות הגדולות, בתחילה היווניות ואחר כך רומא. אולם בכל זאת השלטון בארץ התנהל על ידי יהודים ולמען היהודים. 

לכאורה נדמה, כי אילו היו היוונים מתאזרים בסבלנות, גם יהודה היתה מתייוונת לבסוף כמו שאר העמים. אולם יד ה' המסתתרת במהלכי הדורות הקשתה את ליבו של אנטיוכוס ויצרה את העימות, ומתוך כך נתגלו האמונה, מסירות הנפש והגבורה היהודית.

- - םידעומו תבש - םידעומו תבש - םידעומו תבש

ההישגים הרוחניים לדורות

1 דק'

ההישגים הרוחניים לדורות

האזן למושג:

למרות זאת, היה ערך עצום לניצחונותיהם של בית חשמונאי. הריבוי הטבעי התעצם, יהודים עלו מהתפוצות, ההתיישבות היהודית התפשטה למרחבי ארץ ישראל, והעם היהודי שעבר חורבן וגלות שיקם את עצמו במידה רבה. בחסותה של העצמאות המדינית החלקית שנמשכה כמאתיים שנה, ארץ ישראל חזרה להיות המרכז הלאומי והרוחני של עם ישראל. בתי המדרש פרחו והתרחבו. באותם הימים הונח היסוד הרוחני ללימוד תורה שבעל פה, שמכוחו שמר עם ישראל על אמונתו ותורתו במשך אלפיים שנות גלות קשה. אמנם בית המקדש השני נחרב וכל הישגיהם המדיניים של בית חשמונאי בטלו, אבל לימוד התורה שבעל פה שהתפתח והתעצם באותם הימים - נשאר לנצח. זכו מתתיהו ובניו, שבזכות מסירות נפשם נתגלה היסוד העמוק של התורה וסגולת ישראל. אבל בית מלכות חשמונאי, על סיבוכיו ובעיותיו, היה מלכות לשעה, שאותה איננו מציינים באופן חגיגי במיוחד. 

על ידי נס פך השמן התברר שהניצחון הצבאי על היוונים לא היה רק ניצחון מדיני לשעתו, אלא ניצחון רוחני שהשפעתו נמשכת לעד. לכן קבעו חכמים להמשיך לקיים את ימי החנוכה גם לאחר חורבן בית המקדש, בהדלקת נרות בשמונת ימי החנוכה, ובהודאה והלל לה' על ההצלה, הניצחון והישועה. 

במשך השנים התברר כי הנס גדול בהרבה, לא רק שהצלחנו לשרוד בתוך האוקיינוס ההלניסטי ששטף את העולם, אלא שבתהליך ארוך ומורכב, פוררה היהדות את רוב היסודות האליליים שבהלניזם. האמונה בה' אחד, ערכי המוסר והשאיפה לתיקון עולם, שהם יסודות התורה, הלכו והתפשטו בין אומות העולם, עד שבדרכים ישרות ועקלקלות (נצרות ואיסלאם), הפכו ליסוד של כל הטוב שבתרבות האנושית. וכמה שארכה גלותנו, אורם של ישראל והתורה ארוך ומאיר יותר. והוא הולך ומאיר עד אשר נזכה להביא שמן חדש וטהור מזיתי ארץ ישראל, שממנו נדליק את מנורת בית מקדשנו, ותימלא הארץ דעה את ה', במהרה בימינו אמן.

- - םידעומו תבש - םידעומו תבש - םידעומו תבש

האור שמאיר את החושך - תורה שבעל פה

1 דק'

האור שמאיר את החושך - תורה שבעל פה

האזן למושג:

חג החנוכה חל בתקופה שבה הלילות הארוכים בשנה, וגם הירח אינו מאיר, והחושך מגיע לשיאו, והקור החורפי מתפשט על הארץ. ובשעה שהשמש שוקעת, והחושך מתחיל לכסות את הארץ, יוצאים יהודים ונרות בידם, ומדליקים את נרות החנוכה, ומסמלים בזה את האמונה היהודית האדירה שפורצת את כל המחשכים. גם בתקופות החשוכות ביותר, כאשר אימפריות ענקיות שלטו באכזריות בעולם, יהודים לא התייאשו מאור התורה והאמונה, והמשיכו ללמוד וללמד, והראו לעולם כולו איך אפילו מעט מן האור מאיר את החושך. 

ימי החנוכה הם ימי השמחה של תורה שבעל פה, מפני שימי החנוכה ומצוות הדלקת הנרות, הן מהמצוות הראשונות שתיקנו חכמים. ומצוות הדלקת הנרות מבטאת את אורה המיוחד של התורה שבעל פה, שבכוחה להאיר את עמקי החושך. בימי בית המקדש הראשון היתה הנבואה נפוצה בישראל וממילא עסקו בעיקר בתורה שבכתב, היינו בגילויים הנבואיים הגדולים. לאחר חורבן הבית הראשון והסתלקות הנבואה הגיעה שעתה של תורה שבעל פה. העקרונות קבועים בתורה שבכתב, והדרך להגשמתם נסללת על ידי חכמי תורה שבעל פה. אמנם אור התורה שבכתב מבהיק יותר, כשמש בצהריים, ואילו אור התורה שבעל פה דומה לירח וכוכבים. אולם בכוחה של תורה שבעל פה לרדת אל מסתרי נפשו של האדם, ולהאיר את כל הפינות החשוכות שבעולם. בתקופת בית המקדש השני הונחה התשתית לסדר לימוד תורה שבעל פה, לכל התקנות, הסייגים והמנהגים, ועל ידי כך נמשך אור התורה מעולם הנצח אל העולם הזה, ובזכותו יכולנו להתמודד עם כל קשיי הגלות. נרות החנוכה מבטאים את האורות הקטנים של תורה שבעל פה שמאירים את כל המחשכים. העלייה במספר הנרות מיום ליום מבטאת את תוספת ההארה שהולכת וגוברת עד שנזכה להאיר את כל המחשכים. שמונת הימים והנרות מבטאים את המגמה לתקן את העולם שנברא בשבעה ימים, אל מדרגת השמונה שמעל הטבע, שעל ידה אפשר לרומם את הטבע ולתקן את העולם כולו במלכות שדי.

- - םידעומו תבש - םידעומו תבש - םידעומו תבש

הודאה ושמחה

1 דק'

הודאה ושמחה

האזן למושג:

כדי להודות ולהלל לה' על הישועה שעשה לישראל תיקנו חכמים לומר נוסח 'על הניסים' - בתפילת עמידה ובברכת המזון. וכן מצווה על הגברים לומר בכל יום משמונת ימי החנוכה הלל בתפילת שחרית, ולנשים זו מצוות רשות. 

ימי החנוכה נקבעו כימי הלל והודאה, אבל שלא כמו בפורים שחובה לקבוע סעודה ומשתה, בחנוכה אין חובה לקבוע סעודה. מפני שבזמן הפורים נגזרה גזירת השמדה כוללת על כל אדם מישראל, ועל כן המצווה לשמוח גם בגוף על ידי אכילה ושתייה. לעומת זאת בחנוכה הניצחון היה רוחני, שגזירת היוונים היתה כנגד קיום התורה בלבד, ומי שקיבל על עצמו להתייוון הציל את עצמו. לכן עיקר עניינם של ימי החנוכה הוא רוחני, להודות ולהלל לה' שעזר לנו לשמור את התורה ומצוותיה. ואף שאין חובה, ישנה מצווה לקיים סעודות בחנוכה, ובתנאי שיאמרו בהם דברי אמונה ותורה בענייני החנוכה ובלקחים הנלמדים לימינו. 

יש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלים מטוגנים בשמן, כסופגניות ולביבות, זכר לנס שנעשה בשמן. ויש נוהגים לאכול בחנוכה מאכלי חלב וגבינה, לזכר הנס שנעשה בהם. שגזרו היוונים שכל כלה לפני חתונתה תיבעל תחילה על ידי ההגמון השליט, וכשהגיעה זמנה של יהודית בת יוחנן כהן גדול, האכילה את ההגמון במאכלי חלב, ולאחר שנרדם הרגה אותו, ונעשתה ישועה לישראל. ואף שמעשה זה היה כמה שנים לפני פרוץ מרד החשמונאים, מכוח זיכרון גבורתה התעצמו אחר כך החשמונאים והעזו למרוד ביוונים.

- - םידעומו תבש - םידעומו תבש - םידעומו תבש

מצוות הדלקת נרות חנוכה

1 דק'

מצוות הדלקת נרות חנוכה

האזן למושג:

מצווה לכל אדם מישראל להדליק בביתו נרות בשמונת ימי החנוכה, שהם הימים שבהם התרחש נס פך השמן, ובהם אנו מודים לה' שעזר לנו לנצח את היוונים, לשחרר את ירושלים ולטהר את בית המקדש. 

החובה היא להדליק בכל יום מימי החנוכה נר אחד עבור כל בני הבית. אולם במצווה זו, משום חביבותה היתרה, נוהגים כל ישראל כמנהג 'מהדרין מן המהדרין', ומוסיפים נר אחד בכל יום כדי לבטא את התגדלות הנס, כך שביום הראשון מדליקים נר אחד, בשני שניים, ובשמיני שמונה נרות. 

אחד מבני הבית יכול להדליק נרות עבור כל בני הבית, וכך נוהגים רבים מיוצאי ספרד, שאבי המשפחה מדליק עבור כל בני הבית. ויוצאי אשכנז ומקצת מיוצאי ספרד נוהגים להדר, שכל אחד מבני הבית מדליק חנוכייה משלו. ורק נשים נשואות אינן נוהגות להדליק נרות, מפני שהדלקת בעליהן נחשבת כהדלקתן, ששניהם נחשבים כאיש אחד. ואשה שרוצה, תדליק אף היא נרות בברכה.

לפני ההדלקה מברכים שתי ברכות, הראשונה על המצווה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַדְלִיק נֵר (שֶׁל) חֲנֻכָּה", והשנייה ברכת הודאה: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה". ביום הראשון מוסיפים לברך 'שהחיינו'. מיד לאחר הברכות מתחילים להדליק את הנרות. רבים נוהגים לשיר פיוטי 'הנרות הללו' ו'מעוז צור' לאחר הדלקת הנרות. 

מצווה שכל בני הבית יתכנסו להדלקת הנרות, כדי שיתפרסם הנס בלבבם. הדבר נצרך במיוחד לבני משפחות שבהן נוהגים שרק אבי המשפחה מדליק נרות. ואם הם אינם בבית בזמן הדלקת הנרות, ישתדלו להשתתף בהדלקה במקום אחר ולענות אמן על הברכות, או שישמעו את הברכות של אבי משפחתם דרך מכשיר אלקטרוני.

איש או אשה שנמצאים מחוץ לביתם ולנים בחדר משלהם, כגון סטודנטים וסטודנטיות, צריכים להדליק נרות בברכה בחדרם. ואם הם מתארחים, אם מנהג המארחים שרק אבי המשפחה מדליק, יצאו ידי מצוותם בהדלקתו. ואם מנהג המארחים שכל אחד מדליק, ידליקו אף הם.